באזי בי – מסעה של הדבורה המפורסמת בניו זילנד

במשך עשרות שנים הכירו בעיקר הקיווים את הדבורה הצבעונית. מחוץ לניו זילנד כמעט איש לא שמע עליה. המצב השתנה בשנת 1983. באותה שנה ביקרו הנסיך צ'ארלס והנסיכה דיאנה בניו זילנד עם בנם הפעוט, הנסיך ויליאם. במהלך הביקור הוענק לו באזי בי כמתנה מקומית. התמונות תיעדו את הילד משחק בדבורה הקטנה. הן התפרסמו בעיתונים ברחבי העולם. לפתע הפך הצעצוע המקומי לסמל המזוהה גם מחוץ לגבולות המדינה.

עבור הניו זילנדים, התמונות נשאו משמעות עמוקה יותר. הן לא רק הציגו צעצוע. הן הראו לעולם פריט שנולד בבית מלאכה מקומי והפך לחלק מהזהות הלאומית. רבים הרגישו גאווה אמיתית. מאז העניקו הרשויות את הבאזי בי גם לילדיהם של מנהיגים ואורחים רשמיים נוספים. הדבורה הקטנה הפכה לשגרירה שקטה של ניו זילנד. היא סיפרה סיפור על יצירתיות, פשטות ואיכות מקומית. מעט מאוד צעצועים בעולם זכו למעמד דומה.

ההכרה הציבורית חיזקה גם את מעמדו התרבותי. מוזיאונים הרחיבו את האוספים שלהם. תערוכות עסקו בהיסטוריה של הצעצוע. בולי דואר הנציחו את דמותו. אמנים שילבו אותו ביצירותיהם. גם חברות מסחריות השתמשו בו בפרסומים שונים. כל אלה הפכו את הבאזי בי להרבה יותר מחפץ נוסטלגי. הוא הפך לאחד הסמלים החזותיים המזוהים ביותר עם ניו זילנד המודרנית.

צעצועים רבים מצליחים במשך כמה שנים בלבד. אחר כך מגיע דגם חדש והישן נשכח. הבאזי בי שבר את הכלל הזה. גם בעידן המסכים והמשחקים הדיגיטליים, ילדים עדיין מושיטים יד אל הדבורה הצבעונית. הורים ממשיכים לרכוש אותה. סבים ממשיכים להעניק אותה לנכדיהם. החיבור אליה אינו נובע רק מהמשחק עצמו. הוא נובע מהסיפור שהיא נושאת איתה.

מבוגרים רבים מספרים שהצליל הראשון שהם זוכרים מילדותם הוא נקישות הכנפיים על גוף העץ. אחרים נזכרים בשביל הגינה שבו גררו את הצעצוע או בתמונה משפחתית ישנה. כל דור מוסיף לבאזי בי שכבה חדשה של זיכרונות. כך נוצר קשר רגשי שאי אפשר לייצר במפעל. הצעצוע הופך לחלק מההיסטוריה המשפחתית. כאשר הוא עובר לילד הבא, הוא מעביר איתו גם סיפור.

אולי זו הסיבה שהבאזי בי ממשיך לשרוד גם אחרי יותר משמונים שנה. הוא אינו מתחרה בטכנולוגיה אלא מציע משהו אחר לגמרי. הוא מזכיר תקופה שבה משחק נבע מדמיון ולא ממסך. הבאזי בי מחבר בין דורות סביב חוויה פשוטה ומוכרת. דווקא בעולם שמשתנה במהירות, הדבורה הקטנה נשארת כמעט כפי שהייתה. לפעמים, זו הדרך הטובה ביותר לשמור על מסורת.

מטיילים רבים פוגשים את הבאזי בי בחנות מזכרות וממשיכים הלאה. אחרים קונים אותו לילדים או לנכדים מבלי לדעת את סיפורו. במבט ראשון הוא נראה כמו צעצוע עץ פשוט וצבעוני. רק כאשר מכירים את עברו, מבינים שהוא מספר סיפור גדול בהרבה. הוא אינו מזכיר רק ילדות אחת. הוא מחבר מיליוני זיכרונות קטנים לכדי זהות משותפת.

זו גם המשמעות האמיתית של קיוויאנה. לא מדובר באוסף של חפצים ישנים או במזכרות לתיירים. קיוויאנה נוצרת כאשר חפץ יומיומי מצליח ללוות דורות שלמים ולהפוך לחלק מהזיכרון הלאומי. הבאזי בי לא זכה למעמדו בזכות ערכו הכספי או התחכום הטכנולוגי שלו. הוא הגיע לשם משום שהיה נוכח בילדותם של אינספור קיווים. בכל פעם שהורים מספרים עליו לילדיהם, הם מעבירים גם חלק קטן מהסיפור של ניו זילנד.

ככל שמכירים את המדינה לעומק, כך שמים לב שהסמלים החשובים ביותר אינם תמיד ההרים הגבוהים או הפיורדים הדרמטיים. לפעמים דווקא צעצוע, בקבוק משקה או זוג מגפיים חושפים את אופייה של התרבות טוב יותר מכל אנדרטה. הם מלמדים כיצד חיים האנשים, במה הם גאים ואילו זיכרונות הם בוחרים לשמר. לכן גם ביקור במוזיאון קטן או בחנות צעצועים יכול להפוך לרגע שמחבר את המטייל אל המקום בדרך עמוקה יותר.

זו בדיוק הסיבה שבמסלולים של רותם ניו זילנד איננו מסתפקים בלסמן אטרקציות על המפה. מאחורי כל עצירה מסתתר סיפור, ומאחורי כל סיפור מסתתרת דרך חדשה להבין את ניו זילנד. כאשר מכירים גם את הפרטים הקטנים, הטיול מפסיק להיות רשימת יעדים והופך למסע אל הלב של המדינה.