הליצן השובב של הרי האלפים
הציפור שעלולה לגנוב לכם את הרכב
יש בעלי חיים שאנשים נוסעים לקצה העולם כדי לראות. יש בעלי חיים שמתרחקים מבני אדם בכל הזדמנות. ואז יש את הקיאה.
מטיילים רבים המגיעים אל מעברי ההרים של האי הדרומי מצפים לראות פסגות מושלגות, אגמים טורקיז ונופים דרמטיים. במקום זאת, הם מגלים לפתע ציפור ירקרקה שקופצת על מכסה המנוע, מושכת בגומיות החלון, בוחנת את מגבי הרכב ואולי אפילו מנסה לפתוח את תא המטען.
גם כיום, בעידן שבו התיירות והטכנולוגיה תופסות מקום מרכזי, המרינו ממשיכה להיות סמל של התמדה, איכות וקשר עמוק לאדמה. סיפורה הוא למעשה גם סיפורה של ניו זילנד עצמה.
סיפורה של הקיאה הוא סיפור על הסתגלות, יצירתיות והישרדות בתנאים קשים. זהו גם סיפור על טעויות אנוש, על רדיפה ארוכת שנים ועל מאבק להצלת אחד הסמלים הייחודיים ביותר של הרי ניו זילנד.
מי את בכלל קיאה
הקיאה היא תוכי גדול יחסית החי באזורים ההרריים של האי הדרומי. צבע נוצותיה ירוק זית, אך כאשר היא פורשת את כנפיה מתגלים צבעי כתום ואדום עזים המסתתרים מתחתיהן.
אורכה עשוי להגיע לכחמישים סנטימטרים, והיא מצוידת במקור ארוך ומעוקל המאפשר לה לחקור סדקים, לפרק חפצים ולחפש מזון במקומות שאחרים אינם מגיעים אליהם.
הקיאה חיה בעיקר באזור הרי האלפים הדרומיים, ממעבר ארתור בצפון ועד פיורדלנד בדרום. היא נראית לעיתים קרובות בחניוני מטיילים, באתרי סקי, בבקתות הרים ובמעברי הרים גבוהים.
בשונה ממינים רבים של תוכים החיים ביערות טרופיים חמים, הקיאה חיה באחת הסביבות הקרות והקשוחות ביותר שבהן ניתן למצוא תוכי. עובדה זו הופכת אותה ליוצאת דופן בקנה מידה עולמי.
איך תוכי הגיע לחיות בשלג
לפני מיליוני שנים חיו אבותיה של הקיאה ביערות שכיסו חלקים גדולים מניו זילנד. כאשר הרי האלפים הדרומיים הלכו והתרוממו, נוצרו אזורי מחיה חדשים בגבהים גבוהים יותר.
במהלך דורות רבים החלו חלק מהאוכלוסיות להסתגל לתנאי ההרים. בעוד קרובותיה נשארו קשורות ליערות, הקיאה למדה לחיות בין מצוקים, שלג, סופות ורוחות עזות.
היא פיתחה סקרנות יוצאת דופן ויכולת לנצל כמעט כל מקור מזון אפשרי. גמישות זו אפשרה לה לשרוד באזורים שבהם בעלי חיים אחרים היו מתקשים להתקיים.
כיום נחשבת הקיאה לתוכי האלפיני היחיד בעולם. אין מין תוכים אחר שחי דרך קבע בסביבה כה קרה והררית.
הציפור החכמה ביותר בניו זילנד
חוקרים ברחבי העולם מוקסמים מהקיאה כבר עשרות שנים. למרות גודלה הצנוע יחסית, היא נחשבת לאחת הציפורים החכמות ביותר שנחקרו אי פעם, ולעיתים אף מושווית ביכולותיה לבעלי חיים הידועים באינטליגנציה גבוהה במיוחד.
בניגוד לאמונה הרווחת, המדע אינו קובע שלקיאה יש "אינטליגנציה של ילד בן ארבע". עם זאת, מחקרים שונים הראו שהיא מסוגלת לבצע משימות של פתרון בעיות, למידה ושיתוף פעולה ברמה המזכירה לעיתים ילדים צעירים בגיל הגן. יכולות אלו הפכו אותה לאחד ממוקדי העניין הגדולים בעולם חקר התנהגות בעלי החיים.
בניסויים שנערכו בניו זילנד, הצליחו קיאות לפתוח מנגנוני נעילה מורכבים, להבין כיצד להפעיל סדרת פעולות נכונה כדי להגיע למזון ואף ללמוד באמצעות התבוננות בקיאות אחרות. במקרים מסוימים הן הצליחו לפתור בעיות שלא נתקלו בהן מעולם, תוך ניסוי וטעייה מהירים במיוחד.
באחד המחקרים התבקשו קיאות למשוך חלקים שונים של מתקן בסדר מסוים כדי לקבל פרס. אחרות למדו כיצד להשתמש בחפץ אחד כדי להגיע לחפץ אחר, ורק לאחר מכן להשיג את המזון שחיפשו. מחקרים נוספים הראו שהן מסוגלות לשתף פעולה עם קיאות אחרות כאשר הדבר מעניק יתרון לשני הצדדים.
מה שמייחד את הקיאה אינו רק כושר הלמידה שלה, אלא גם הסקרנות הבלתי פוסקת שלה. בעוד בעלי חיים רבים פותרים בעיה רק כאשר ממתין להם תגמול, הקיאה חוקרת חפצים חדשים גם ללא כל פרס מיידי. מבחינתה, עצם הגילוי והחקירה הם חלק מהמשחק.
חוקרים רבים סבורים שהחיים בהרי האלפים הדרומיים תרמו להתפתחות היכולת הזו. בסביבה שבה מזג האוויר משתנה במהירות והמזון אינו תמיד זמין, היכולת לחשוב בצורה יצירתית ולמצוא פתרונות חדשים יכולה להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון.
ייתכן שזו בדיוק הסיבה לכך שהקיאה אינה רק אחת הציפורים החכמות בעולם, אלא גם אחת המרתקות ביותר. כל מפגש עמה מזכיר עד כמה הטבע מסוגל להפתיע, ועד כמה אינטליגנציה אינה נחלתם הבלעדית של בני האדם.
הליצנית של ההרים
אם תשאלו מטיילים מה הם זוכרים מהמפגש עם קיאה, רבים מהם יספרו סיפור משעשע.
יש קיאות שנצפו מפרקות מגבים של מכוניות. אחרות למדו למשוך רצועות של תרמילים, לפתוח קופסאות אוכל, להסיר אטמי גומי מחלונות ואפילו לגנוב חפצים קטנים שהושארו ללא השגחה.
עבור הקיאה, העולם כולו הוא משחק אחד גדול. כל חפץ חדש הוא הזמנה לחקירה. כל רוכסן הוא אתגר. פגישה אקראית עם מטייל היא מקור אפשרי לבידור.
הבעיה היא שלא תמיד בעלי הרכב נהנים מהבדיחות שלה. לא מעט מטיילים חזרו מטיול קצר וגילו שהקיאה כבר הספיקה לבצע "שיפוץ" קטן לרכבם.
דווקא ההתנהגות הזו היא שהפכה אותה לאחת מבעלות החיים האהובות והמוכרות ביותר בניו זילנד.
החיים בהרי האלפים הדרומיים
החיים בהרים אינם פשוטים.
בחורף מכסים השלגים חלקים גדולים מאזור המחיה של הקיאה. הטמפרטורות יורדות, הרוחות מתחזקות ומקורות המזון נעשים נדירים יותר.
היא ניזונה מזרעים, פירות, שורשים, חרקים ואף מפגרים של בעלי חיים כאשר ניתנת לה ההזדמנות.
היא מסוגלת לעבור מרחקים גדולים בחיפוש אחר מזון ולנצל מגוון רחב של מקורות מחיה. תכונה זו היא אחת הסיבות המרכזיות להצלחתה בסביבה כה קשה.
למרות הקשיים, הרי האלפים מספקים לה גם יתרון משמעותי. במשך אלפי שנים הם היו בית שבו כמעט לא היו טורפים טבעיים גדולים.
המלחמה הגדולה בין הקיאה לחוואים
לקראת סוף המאה ה-19 החל להתפשט סיפור שהטיל צל כבד על עתידה של הקיאה.
חוואים באזורים ההרריים טענו שקיאות תוקפות כבשים ופוגעות בהן. הדיווחים הלכו והתרבו, ובמהרה נוצרה תדמית של ציפור מסוכנת הגורמת נזק כלכלי כבד.
הרשויות והחקלאים הגיבו בתקיפות. במשך עשרות שנים שולמו פרסים עבור הריגת קיאות.
התוצאה הייתה הרסנית. עשרות אלפי קיאות נהרגו ברחבי האי הדרומי. באזורים מסוימים כמעט נעלמה האוכלוסייה לחלוטין.
הקיאה, שהפכה לאויבת הציבור מבחינת רבים, מצאה את עצמה במאבק הישרדות מול האדם.
מה באמת קרה עם הכבשים
המחקר המודרני מציג תמונה מורכבת יותר.
כיום ידוע שאכן היו קיאות שלמדו לנקר את גבם של כבשים מסוימות כדי להגיע לשכבות השומן שמתחת לעור. התופעה הייתה אמיתית ולא אגדה.
עם זאת, נראה שרק חלק קטן יחסית מהקיאות עסק בכך, והיקף הנזק היה ככל הנראה קטן בהרבה מההערכות שנפוצו באותה תקופה.
פחד, שמועות והיעדר ידע מדעי הובילו להחרפת הסכסוך ולהרג המוני של ציפורים רבות.
הסיפור הזה הפך לאחד המקרים הידועים בניו זילנד שבהם חוסר הבנה של התנהגות בעלי חיים הוביל לפגיעה חמורה במין מקומי.
מסמל שלילי לסמל לאומי
במהלך המאה ה-20 החלה הגישה כלפי הקיאה להשתנות.
המחקר המדעי חשף את ייחודה ואת חשיבותה למערכת האקולוגית של הרי האלפים. בהדרגה זכתה להגנה חוקית והפכה לאחד ממיני הדגל של מאמצי השימור בניו זילנד.
למרות זאת, האתגרים עדיין רבים. טורפים פולשים כמו חמוסים, חתולים וחולדות פוגעים בביצים ובגוזלים. גם הרעלות, תאונות ומגע עם בני אדם ממשיכים להשפיע על האוכלוסייה.
כיום נחשבת הקיאה למין פגיע, והגופים העוסקים בשימור טבע משקיעים משאבים רבים בהגנה עליה.
עתידה תלוי במידה רבה ביכולתה של ניו זילנד להמשיך לשמור על הסביבה ההררית הייחודית שבה היא חיה.
השובבה החכמה של הרי ניו זילנד
מעט בעלי חיים מצליחים להיות גם מצחיקים, גם חכמים וגם מעוררי השראה באותה מידה.
הקיאה היא הרבה יותר מציפור סקרנית המפרקת מגבים. היא תוצר של מיליוני שנות אבולוציה, דוגמה מופלאה ליכולת הסתגלות ומין שאין לו מקבילה בשום מקום אחר בעולם.
היא שרדה תקופות של רדיפה, הסתגלה לחיים באחד האזורים הקשוחים ביותר בניו זילנד והפכה לסמל של הטבע הפראי והבלתי צפוי של הרי האלפים הדרומיים.
כל מי שפוגש קיאה בפעם הראשונה מבין במהרה שמדובר ביצירה יוצאת דופן של הטבע. ציפור שאינה מסתפקת בהתבוננות באדם, אלא בוחנת אותו בחזרה בסקרנות כמעט אנושית.
מעמיקים
בחברת רותם ניו זילנד, אנחנו אוהבים לספר את הסיפורים שמאחורי הנופים. לא רק על הפסגות המושלגות, האגמים והעמקים, אלא גם על בעלי החיים המיוחדים שהפכו את ניו זילנד למה שהיא היום. הקיאה מזכירה לנו שהטבע אינו רק יפהפה. היא גם חכמה, מפתיעה ולעיתים שובבה במיוחד. לפעמים די במפגש אחד עם תוכי סקרן על פסגת הר כדי להבין מדוע כל כך הרבה מטיילים מתאהבים בארץ הזו מחדש.
רוצים לדעת עוד על הטבע בניו-זילנד? – רכשו רישיון שימוש למַפָּה שלי שתלווה אתכם לכל מקום בטיול.
