שומרי הלילה האחרונים של היערות העתיקים

המאורים הכירו את העטלפים בשם פיקה־פיקה במשך דורות רבים. היצורים הליליים עוררו סקרנות ותחושת מסתורין. תנועתם החרישית וקולם הנסתר הפכו אותם ליצורים מיוחדים.
בחלק מהמסורות הם נקשרו לעולם הרוח והלילה. קהילות שונות פיתחו סיפורים מקומיים משלהן. חלקן ראו בהם את שליחיו של טאנה מהוטה אל היער. אחרות התייחסו אליהם כסמלים של זהירות וחוכמה.
הקשר בין האדם ליער עמד במרכז התרבות המאורית. כל יצור מילא תפקיד בעולם הטבע. התבוננות בהתנהגות בעלי החיים סייעה להבנת הסביבה והעונות.
כיום משלבים שבטים רבים ידע מסורתי עם מחקר מדעי. שיתוף הפעולה הזה תורם להבנת העטלפים ולהגנתם.

היערות של ניו זילנד הופכים חשוכים מאוד לאחר השקיעה. הפיקה־פיקה אינם מסתמכים בעיקר על הראייה. הם משתמשים במערכת הד מדהימה.
העטלפים משמיעים קריאות קול גבוהות מאוד. גלי הקול פוגעים בעצים, בענפים ובחרקים. ההדים חוזרים אל האוזניים הרגישות. המוח מפרש את המידע במהירות עצומה.
כך הם מסוגלים לזהות טרף ולעוף בין עצים צפופים. המערכת פועלת גם בחושך מוחלט. כל מין משתמש בתדרים מעט שונים.
חוקרים מתקינים גלאי קול מיוחדים ביערות. המכשירים מקליטים את הקריאות הליליות. באמצעותן ניתן לעקוב אחר אוכלוסיות וללמוד על פעילותן.

הגעת האדם שינתה את ניו זילנד במהירות רבה. יערות רבים נכרתו לטובת חקלאות והתיישבות. עצים עתיקים נעלמו מאזורים נרחבים.
חולדות הגיעו בספינות הראשונות. לאחר מכן הובאו סמורים וחתולים. טורפים אלו צדים עטלפים ומגיעים למקומות הלינה שלהם. הפיקה־פיקה לא התפתחו לצד אויבים כאלה.
כבישים חדשים מפצלים שטחי יער. תאורה מלאכותית משנה את התנהגות החרקים. שינויים אקלימיים משפיעים על עצים ועל מקורות המזון.
גם כריתת יערות השפיעה על בתי הגידול. אוכלוסיות קטנות הפכו מבודדות זו מזו. בידוד כזה מגביר את הסיכון להיעלמות מקומית. חלק מהמושבות נותרו עם מספר קטן מאוד של פרטים.

ארגוני שימור פועלים כיום ברחבי ניו זילנד. מלכודות טורפים מגינות על אזורי מחיה חשובים. מתנדבים בודקים עצים חלולים ומאתרים מושבות.
חוקרים משתמשים במשדרים זעירים ובגלאי קול. המידע מסייע להבין את תנועת העטלפים. שמורות רבות מעניקות הגנה ליערות עתיקים.
קהילות מקומיות משתתפות בפרויקטים סביבתיים. בתי ספר מלמדים על היונקים המקומיים. ילדים רבים פוגשים לראשונה את הפיקה־פיקה במסגרת תוכניות חינוך.
בחלק מהאזורים נרשמו סימני התאוששות. אוכלוסיות קטנות החלו להתייצב. שיקום היערות תורם גם לציפורים ולבעלי חיים נוספים.

כאשר מטיילים חושבים על יונקי ניו זילנד, הם מדמיינים כלבי ים, דולפינים ולווייתנים. מעטים זוכרים שהיונקים העתיקים ביותר חיים דווקא ביערות החשוכים.
הפיקה־פיקה שרדו מיליוני שנות בידוד. הם עפו מעל יערות עתיקים, מעל נהרות קדומים ומעל ארץ המואה. הם חיו כאן לפני האדם ולפני רוב בעלי החיים המוכרים כיום.
מאחורי כל רפרוף כנפיים מסתתר סיפור אבולוציוני נדיר. מאחורי כל קריאה לילית מסתתר זיכרון עתיק של ניו זילנד. היצורים הקטנים הללו מזכירים שהטבע החשוב ביותר לעיתים נסתר מהעין.
הם אינם גדולים, צבעוניים או מפורסמים. למרות זאת, חשיבותם עצומה. שמירתם פירושה שמירת היערות עצמם. כאשר הלילה יורד והיער מתעורר, הפיקה־פיקה ממשיכים לעוף בין העצים ולספר את סיפורה העתיק של הארץ. בחברת רותם ניו זילנד, אנחנו ממשיכים לספר את הסיפורים שמאחורי היערות, בעלי החיים והתרבויות. לא רק הנופים הגדולים והאגמים המפורסמים, אלא גם היצורים הקטנים והנסתרים שממשיכים לחיות בין הצללים, בין השרכים ובין העצים העתיקים של ניו זילנד.