ארנסט רתרפורד

למרות המרחק הרב מהאוניברסיטאות המובילות בעולם, רתרפורד הצטיין בלימודיו וזכה במלגות שאפשרו לו להתקדם. הוא למד במכללה בעיר קרייסטצ'רץ' והפך במהירות לאחד הסטודנטים הבולטים במדינה. לצד לימודי המתמטיקה והפיזיקה, החל לבצע מחקרים וניסויים עצמאיים. יכולתו לשלב חשיבה יצירתית עם דיוק מדעי הרשימה את מוריו. באותן שנים החל להתעניין בגלי רדיו ובחשמל, תחומים שנחשבו אז לחזית המדע. הוא הבין שכדי להתקדם באמת יצטרך לעזוב את ניו זילנד ולהגיע לאירופה. החלום הזה נראה כמעט בלתי אפשרי עבור צעיר מהקצה השני של העולם. אך רתרפורד לא התכוון לוותר.

בשנת 1895 זכה רתרפורד במלגה יוקרתית שאפשרה לו להפליג לאנגליה. המעבר מקולוניה צעירה בקצה העולם אל מרכז המדע העולמי היה שינוי עצום. הוא התקבל למעבדת המחקר המפורסמת של אוניברסיטת קיימברידג'. שם פגש מדענים שנחשבו לגדולי התקופה. במקום להירתע מהתחרות, הוא פרח והחל לפרסם מחקרים חשובים. עבודתו זכתה להערכה רבה בזכות החשיבה המקורית שלו. בתוך זמן קצר הפך מחוקר אלמוני למדען מבטיח. זו הייתה תחילתה של קריירה שתשנה את המדע כולו.

בסוף המאה התשע עשרה האמינו מדענים רבים שהאטום הוא יחידת החומר הקטנה ביותר בטבע. לפי התפיסה המקובלת, לא ניתן לפרק אותו או להבין מבנה פנימי כלשהו. רתרפורד החל לחשוד שהתמונה מורכבת הרבה יותר. הוא חקר תופעות של קרינה רדיואקטיבית וגילה כי אטומים מסוגלים לפלוט חלקיקים ואנרגיה. הממצאים הללו ערערו על רעיונות שנחשבו לאמת מדעית במשך שנים רבות. ככל שהמחקרים התקדמו, הלכה והתבררה האפשרות שהאטום אינו כדור מוצק ופשוט. רתרפורד הבין שהוא עומד בפני אחת התעלומות הגדולות במדע. כדי לפתור אותה הוא תכנן סדרת ניסויים חדשנית במיוחד. העולם המדעי עמד בפני מהפכה.

בשנת 1909 ערכו תלמידיו של רתרפורד ניסוי שנכנס לספרי ההיסטוריה. הם ירו חלקיקים זעירים לעבר יריעת זהב דקה במיוחד. רוב המדענים ציפו שהחלקיקים יעברו דרכה כמעט ללא הפרעה. ואכן, רובם עברו כצפוי. אך חלק קטן מהחלקיקים הוסט בזוויות חדות, וחלקם אף חזרו לאחור. התוצאה הייתה כה מפתיעה עד שרתרפורד השווה אותה לפגז שפוגע בנייר טישו וחוזר חזרה. התצפית הזו הוכיחה שמשהו קטן וצפוף מסתתר במרכז האטום. הניסוי הפשוט לכאורה הפך לאחד הניסויים החשובים בתולדות המדע. ממנו נולד רעיון חדש ששינה את כל מה שחשבו על החומר.

בעקבות ניסוי רדיד הזהב הציג רתרפורד מודל חדש לחלוטין של האטום. הוא טען שרוב נפחו של האטום ריק כמעט לחלוטין. במרכזו נמצא גרעין זעיר ודחוס המכיל את מרבית המסה שלו. סביב הגרעין נעים חלקיקים קטנים יותר. רעיון זה נשמע מהפכני ואף מוזר עבור רבים מהמדענים באותה תקופה. עם זאת, הניסויים תמכו בו שוב ושוב. התגלית פתחה דלת לעולם חדש של מחקר וגילויים. בזכותה ניתן היה להבין טוב יותר את הכוחות הפועלים בתוך החומר. למעשה, כל הפיזיקה הגרעינית המודרנית צמחה מתוך רעיון זה.

בשנת 1908 זכה ארנסט רתרפורד בפרס נובל לכימיה בזכות מחקריו פורצי הדרך בתחום הקרינה הרדיואקטיבית. למרות שהפרס הוענק בתחום הכימיה, רבים רואים בו עד היום אחד מגדולי הפיזיקאים שחיו אי פעם. מחקריו שינו את הבנת האנושות לגבי מבנה החומר והניחו את היסודות לפיזיקה הגרעינית המודרנית. רתרפורד המשיך לחקור גם לאחר קבלת הפרס ולא נח על הישגיו. בשנת 1917 היה הראשון שהצליח לבצע תגובה גרעינית מלאכותית ולהפוך יסוד אחד ליסוד אחר. תגלית זו פתחה עידן חדש במדע והוכיחה כי האטום אינו בלתי ניתן לשינוי. תלמידיו המשיכו את דרכו והשיגו הישגים מדעיים מרשימים משלהם. רבים מהם זכו בפרסי נובל והפכו למובילים בתחומם. בשל תרומתו העצומה להתפתחות המדע זכה רתרפורד לכינוי "אבי הפיזיקה הגרעינית". השפעתו על המדע המודרני מורגשת עד היום במעבדות, באוניברסיטאות ובמרכזי מחקר ברחבי העולם.

רתרפורד הפך לאחד האנשים המפורסמים ביותר שנולדו בניו זילנד. בשנת 1914 הוא זכה בתואר האבירות "סר", בשנת 1931 הוא זכה לתואר ברון ומכונה "הלורד מנלסון". בתי ספר, מבנים, רחובות ומוסדות מחקר נקראו על שמו. דיוקנו מתנוסס במקום של כבוד על שטר 100 הדולרים של ניו זילנד. פסליו ניצבים באתרים שונים ברחבי המדינה. שמו מופיע בספרי לימוד ובמוזיאונים ברחבי העולם. בניו זילנד הוא נחשב לדוגמה מושלמת לכך שגם ממדינה קטנה ניתן להגיע להישגים עולמיים. מדענים רבים רואים בו עד היום מקור השראה. מעבר להישגיו המדעיים, הוא נודע כאדם צנוע ובעל חוש הומור. מורשתו ממשיכה לחיות בכל מעבדה, אוניברסיטה ומרכז מחקר בעולם.