אדמונד הילרי

נקודת המפנה בחייו הגיעה בגיל שש עשרה במהלך טיול בית ספרי לאזור הררי. לראשונה הוא נחשף לעוצמתם של ההרים הגבוהים ולנופים האלפיניים של ניו זילנד. החוויה הותירה עליו רושם עמוק והציתה בו אהבה אמיתית לטיפוס. הוא החל לצאת לטיולים רבים בדרום האלפים הניו זילנדיים. ככל שטיפס יותר, כך גבר ביטחונו העצמי. בשנת 1939 השלים את הטיפוס המשמעותי הראשון שלו לפסגת הר אוליבייה. במהלך השנים הללו הוא רכש ניסיון, כושר גופני וידע טכני. ההרים הפכו לחלק בלתי נפרד מחייו. כבר אז החל להבין שטיפוס הרים יהיה הרבה יותר מתחביב עבורו.

במהלך הקיץ עבד הילרי ככוורן ובחורף הקדיש את זמנו לטיפוס. העבודה הפיזית עם הכוורות חיזקה את גופו והכינה אותו למאמצים קשים. בזמן מלחמת העולם השנייה שירת בחיל האוויר המלכותי של ניו זילנד. לאחר המלחמה חזר מיד לעולם הטיפוס. הוא השתתף במשלחות רבות ברחבי ניו זילנד וצבר מוניטין של מטפס מוכשר ואמין. בשנת 1951 הוזמן להשתתף במשלחת בריטית לסקר אזור האוורסט. שנה לאחר מכן ניסה להעפיל להר צ'ו אויו שבהימלאיה. אף שהמשלחת לא הצליחה, היא הוכיחה למארגנים הבריטים כי מדובר במטפס יוצא דופן. כך נסללה דרכו אל המשלחת הגדולה ביותר של חייו.

בתחילת שנת 1953 יצאה המשלחת הבריטית הגדולה לכיוון האוורסט. בראש המשלחת עמד ג'ון האנט, שנבחר בקפידה להוביל את המבצע. מאות סבלים ושרפות סייעו בהעברת הציוד הכבד במעלה ההר. התנאים היו קשים במיוחד בשל הקור, הרוחות והגובה הרב. במהלך השבועות הראשונים הוקמו מחנות בגבהים שונים. כל שלב במסע דרש מאמץ עצום וסיכונים רבים. מטפסים אחדים סבלו מתשישות וממחלת גבהים. למרות הקשיים, הילרי המשיך להפגין נחישות יוצאת דופן. ככל שהמשלחת התקדמה, התברר שהוא אחד המועמדים המובילים לניסיון ההעפלה הסופי.

בסוף מאי 1953 הגיע הרגע המכריע. אדמונד הילרי והשרפה טנזינג נורגיי יצאו מהמחנה הגבוה ביותר לעבר הפסגה. השניים התמודדו עם מחסור בחמצן, קור קיצוני ועייפות מצטברת. בדרכם נתקלו במכשול סלעי תלול שנודע לימים בשם "מדרגת הילרי". לאחר מאבק ממושך הצליחו לעבור אותו ולהמשיך לטפס. בשעות הבוקר המאוחרות של 29 במאי הגיעו השניים אל הפסגה הגבוהה בעולם. במשך מספר דקות עמדו בגובה של כמעט תשעה קילומטרים מעל פני הים. הם צילמו תמונות, השאירו מזכרות קטנות והביטו אל האופק האינסופי. באותו רגע נכתבה אחת הפרשות המפורסמות ביותר בתולדות חקר העולם.

החדשות על ההצלחה התפשטו במהירות ברחבי העולם. מיליוני אנשים עקבו בהתלהבות אחר הדיווחים מההימלאיה. בניו זילנד התקבל הילרי כגיבור לאומי. ההישג העניק למדינה הקטנה תחושת גאווה אדירה בזירה הבינלאומית. לפתע הכיר העולם כולו את שמו של הכוורן מאוקלנד. עיתונים הקדישו לו כותרות ראשיות, ותחנות רדיו דיווחו ללא הפסקה על ההישג. הילרי עצמו התקשה להתרגל למעמדו החדש. למרות הפרסום העצום, הוא נשאר אדם צנוע ושקט. תכונה זו רק חיזקה את הערכת הציבור כלפיו.

רבים היו מסתפקים בהישג כזה לכל החיים, אך הילרי בחר בדרך אחרת. הוא הרגיש חוב עמוק לשרפות שסייעו למשלחות בהימלאיה. בשנת 1960 הקים את קרן הימלאיה טראסט במטרה לשפר את חייהם של תושבי האזור. במשך עשרות שנים גייס כספים ותרומות מרחבי העולם. בזכות פעילותו נבנו בתי ספר, מרפאות, בתי חולים, גשרים ושדות תעופה בכפרים נידחים. הוא ביקר בנפאל שוב ושוב כדי לוודא שהפרויקטים מתקדמים. רבים מתושבי האזור ראו בו חבר קרוב ולא רק מטפס מפורסם. בעיני רבים, דווקא פעילותו ההומניטרית היא ההישג הגדול ביותר שלו.

זמן קצר לאחר כיבוש האוורסט הוענק להילרי תואר אבירות מטעם הכתר הבריטי. מאותו יום הוא נודע בשם סר אדמונד הילרי. בהמשך זכה לעשרות אותות כבוד ועיטורים ממדינות רבות. הוא שימש גם כנציב העליון של ניו זילנד בהודו וכשגריר בנפאל. בשנת 1987 צורף למסדר ניו זילנד, אחד הכיבודים הגבוהים ביותר במדינה. שמו הונצח על גבי שטר חמישה דולרים ניו זילנדי. מוסדות חינוך, שבילי הליכה ואתרים רבים נקראו על שמו. ההכרה שקיבל לא נבעה רק מכיבוש האוורסט, אלא גם מהאופן שבו השתמש בפרסומו כדי לסייע לאחרים. עד יום מותו בשנת 2008 הוא נותר אחת הדמויות האהובות ביותר בניו זילנד.