סיפורם של עצי הקאורי בניו-זילנד

בימים עברו שכנה אהבה גדולה בין רנגינואי – אל השמים ו-פאפאטונוקו, אלת האדמה
אהבתם היתה כה גדולה עד כי סירבו להיפרד ושכנו קרוב מאוד זה אל זו
במרווח הצר שבין השמיים לארץ נולדו ילדיהם שהפכו מתוסכלים מחוסר מקום לגדול ולשחק בו

לאחר ויכוח סוער בו הציע אחד הילדים "טו" להרוג את ההורים, התייצב אחד האחים בשם טאנה והחל לדחוף ולדחוק בעזרת רגליו את אבא רנגינואי כלפי מעלה, עד אשר ניתק מן האדמה ונותר גבוה בשמים. מכיוון שלא רצה טאנה שאביו ישאר תלוי כך בשמים ללא כסות- גייס טאנה את השמש הירח והכוכבים שישמשו לו בגד. בגעגועיו הרבים הפכה אהבתו של רנגינואי לטיפות הגשם היורדות על פאפאטונוקו. ואילו אהבתה של פאפאטונוקו הפכה לערפילים המכסים את ניו-זילנד
טאנה הפך לעץ גדול ומרשים והוא משמש כאל היער במיתולוגיה המאורי

עץ הקאורי הגדול ביותר בניו-זילנד נקרא על שמו של אל היער: טאנה מהוטה. ענפיו הגבוהים נראים כאילו הם מחזיקים את השמיים עד עצם היום הזה
בתמונה: פסלו של טאנה מהוטה המגולף מעץ קאורי

כבר בהגיעם לניו-זילנד, נתקלו הפולינזים בעצי הקאורי הענקים והמלכותיים שצמחו ביערות האי הצפוני. במהרה גילו את חוזקו של העץ והחלו להשתמש בו לבניית כלי מלאכה וכלי נשק. כשגילו את עמידותו הגבוהה במים, החלו אף לעצב ממנו ספינות קרב מהירות בשם וואקה. את שרף העץ נהגו ללעוס כמסטיק לשם הנאה. את השימוש הרב ביותר עשו כאשר נהגו לערבב את השרף באפר המדורה ולהחדיר אותו לחתכים בעורם על מנת ליצור את ה "טה-מוקו". זהו הקעקוע המפורסם על פני, וגופם של המאורים

כאשר האדם הלבן הגיע לניו-זילנד גילה במהרה את הפוטנציאל הגלום בעץ. טונות ממנו נכרתו למכביר. גזעיו החזקים והישרים שימשו כתרנים לספינות ואניות. אלפי טונות יוצאו לשווקי אוסטרליה ואנגליה לטובת תעשיית הריהוט. כאשר התגלו תכונות עמידותו במים החלו להיבנות ממנו ספינות חזקות ויקרות ערך.
גם תפקידו של השרף לא נפקד. השרף החל מופק לתעשיית האיטום והלינוליאום, ואמינותו הגבוהה והביקוש הרב הקנו לו מחיר שלא יסולא בפז

בעקבות גשמים סחף רב נחשפו שכבות אדמה בחלקה הצפוני של נורת'לנד. שם התגלו גזעים עצומים אשר היו קבורים באדמה. התיאוריה הרווחת היא – שאלפי עצי קאורי נקברו תחת משקעי בוץ ואדמה. כנראה מגל צונאמי אדיר שפקד את האיזור בעבר. העצים שהשתמרו במצב מצויין בזכות כמויות שרף אדירות שהגירו מתוכם כמנגנון הגנה מובנה הקיים בעצים ממשפחת האורן. וכך נשארו קבורים במשך אלפי שנים
כורי שרף מכל העולם הגיעו לניו-זילנד במטרה למצוא עצים קבורים ולהתעשר. הם פיתחו טכניקה מיוחדת בה דקרו את האדמה בעזרת יתדות ברזל ארוכות ודקות. כאשר שלפו את היתד עם סימני שרף עליה – החלו לחפור ולחשוף את העץ. בעקבות תגליות אלו התגברה ההגירה אל ניו-זילנד של אנשים בעקבות העושר החדש ואוצרות הקאורי

כריתת יערות עצי הקאורי הגיעה לשיאה בשנות ה 20 וה 30 של המאה העשרים. אצוות שלמות של גזעים כרותים הוסעו לאורך קילומטרים על גבי הנהרות ובעזרת סוסים ופרדות אל נמלי החוף. משם הם שווקו כעץ יקר אל מדינות מעבר לים

אך התיעוש המאסיבי סביב ענף כריתת הקאורי החל לתת את אותותיו ובמהרה דוללה אוכלוסיית העצים בצורה חמורה. החלו לחצים רבים מצד ארגונים לשמירה על הטבע ומצד השבטים המאורים. הם מיהרו להבין שהעצים הקדושים שלהם עומדים להעלם כליל מעל האדמה.

במהלך כעשור דיונים דחופים לגבי עתיד העץ היקר והאנדמי הובילו להכרזתו כערך טבע מוגן
בניו זילנד

למרות שעץ הקאורי מוגן כיום, מחלה חדשה משנת 2018 מאיימת על חייו. נבג של פטריה מסוג דיאבק המתיישבת על שורשי העץ וחונקת אותם לאט לאט עד שהעץ מת כליל.

למחלה זו אין פתרון כיום, אך הרע במיעוטו הוא שאנו יודעים כיצד המחלה מופצת.

הנבגים נישאים בעיקר ע"י סוליות הנעל של מטיילים באיזורי הקאורי.

כיום גישה להרבה מעצי הקאורי חסומה

באיזורים רבים בהם צומחים העצים – תידרשו לחטא את הנעליים ומקלות ההליכה בכניסה וביציאה.

הברישו היטב את הנעל כדי להיפטר מפיסות אדמה שעלולות להיות נגועות – ואז התיזו והשפריצו את חומר החיטוי על הנעל

קאראקיה – ברכת כבוד מאורית התלויה לצד עצי קאורי רבים ולשונה בתרגום חופשי

הו עץ קאורי מלכותי, רם ניצב ומעל חופת היער נישא! בלעדיך מי ראשון יקדם את פני השמש בברכה?

בין הסיפורים המעניינים שנקשרו לעצי הקאורי של ניו זילנד, ישנו גם סיפור המתחבר אל ארץ ישראל. במשך שנים רבות נפוצה אגדה שלפיה לוחות קאורי עצומים שימשו לחיזוק חלקים חוליים בתעלת סואץ במהלך כרייתה במאה התשע עשרה. מקורו של הסיפור כנראה במעמדו יוצא הדופן של עץ הקאורי. באותה תקופה הוא נחשב אחד מחומרי הגלם האיכותיים בעולם לבניית אוניות, רציפים ומבנים ימיים. גזעיו הארוכים, חוזקו ועמידותו המרשימה בפני ריקבון הפכו אותו למבוקש בכל רחבי האימפריה הבריטית. אף על פי שהאגדה ממשיכה לעבור מדור לדור, עד היום לא נמצאה עדות היסטורית מוצקה המאשרת שאכן נעשה שימוש בקאורי בתשתיות תעלת סואץ. ובכל זאת, עצם קיומו של הסיפור מעיד עד כמה גדול היה המוניטין העולמי של היער האדיר שצמח בקצה השני של העולם, כאן בניו זילנד.

התמונה של רון ושלי מחבקים גזע קאורי באדיבות רון קולט– אוהב אדם וטבע