האודיסיאה של האומפוהיה

רקע

בראשית הימים, כשהאדמה לחשה סודות לשמיים, חי בלב ניו זילנד (אוטיאורואה) צ’יף אדיר ומוערץ. צמאונו, כמו אדמה צחיחה, היה יכול להרוות רק על ידי המים הטהורים ביותר. לילה גורלי אחד, כינס את שבעת ילדיו, שומרי מורשתו, להביא את הנוזל שיספק את צמאונו.

שובבות ונאמנות

בזמן שיצאו לחפש את המים עבור אביהם, שובבות רקדה בליבותיהם של שישה, אשר התפתו למרחק הקצר אל המעיין הקדוש, ומרדו בטאבו העתיק שאסר לגעת במי מעיין זה. הם מילאו את כליהם במימיו האסורים, לא מודעים לסערה שהם עומדים לעורר. השביעית, האומפוהיה, טהורת הלב, הלכה רחוק יותר אל המעיין אליו נשלחה על ידי אביה, חובתה צלולה כמים אשר שביקשה.

שכר ועונש

עם שובה, מצאה האומפוהיה את אביה, זועם כסערה מעל האוקיינוס, ואת ששת אחיה ואחיותיה אשר הפכו לאבן, עדות דוממת לטיפשותם. הצ’יף, עיוור מזעם, ראה את האומפויהיה מתקרבת, וטעה בכוונתה, תפס אותה באחיזת יד נוקשה כמו מעמקי הים. אל המעיין הקדוש השליך אותה, ליבו מאובן כמו הסלעים שכלאו את ילדיו האחרים. אבל האומפויהיה, רוחה נחושה, קראה לאלי האדמה והמים. בשומעם את מצוקתה, ארגו לה כישוף אשר החליף את צורתה , והיא יצאה מהמים , לא כנערה, אלא כטאניפה – רוח אדירה כתהפוכות הגאות.

הווצרות האגם

כך היא ברחה, מחפשת מקלט מאימת עם אביה בחיק האוקיינוס. דרכה, נחושה ואכזרית, חצבה את האדמה. הרים התכופפו ועמקים בכו, יוצרים זרועות מים בעקבותיה. רכס הרי וואיראו התייצבו מולה, אך עוצמתה פיסלה את נהר הוונגנואי. מזרחה המשיכה ודחפה, אך ככל שהתקרבה למקלטה, נגעה בה הנשיקה הראשונה של השחר. האור, מבשר סוף הסערה, הפך אותה לאבן על סף החירות. שם, בתחתית נהר וואיקרטאהיקי, היא שוכנת לנצח, שומרת המים ותזכורת לאיזון העדין בין חובה, כוח וחוקי הטבע הקדושים. המים אשר נובעים מתחת לאבן שהפכה להיות – הפכו להיות אגם וואיקרמואנה היפהפה

מדריך מקיף לאגם וואיקרמואנה

מעוניינים להחשף לעוד רבדים? רכשו רשיון שימוש למַפָּת האוצר שתלווה אתכם לכל מקום בטיול