קררו: יונה יפהפייה ומרתקת מניו זילנד

יונת הקררו היא יונה גדולה יחסית, במשקל של 550-850 גרם ואורך של עד 50 ס”מ. צבעיה מרהיבים: ראש, צוואר וכנפיים בצבע סגול-ירוק בוהק עם גווני ברונזה ומתכת, חזה לבן, מקור כתום, רגליים ועיניים אדומות. צבעי הצעירים דהויים יותר.

עובדות מעניינות

• שמה של היונה נובע מצליל הקריאה שלה, “קוּרוּ”.
• היא התאימה את עצמה למגוון בתי גידול, החל מאזורים חופיים ועד המורדות הרריים.
• בתקופה שבה שלטו דינוזאורים בניוזילנד, יחד עם הקאקאפו, היונה הייתה מהעופות הצמחוניים הבודדים בניו זילנד.
• המאורים טענו שאיסור ציד היונה פוגע במסורת שלהם.
• הקררו משתכרת בימות הקיץ מפירות שתוססים בבטנה

איומים

אוכלוסיית הקררו הצטמצמה משמעותית מאז הגעת האירופאים לניו זילנד. מינים פולשים כמו הפוסום האוסטרלי וחולדות צמצמו את כמות הפירות הזמינה וטורפים את הביצים והגוזלים. ציד, הרס בתי גידול ושיעורי רבייה נמוכים תורמים גם הם לירידה.

יונת הקררו מוגנת בחוק מאז 1921, אך האכיפה לא תמיד יעילה. יש צורך במאמצי שימור משמעותיים כדי להבטיח את עתיד המין המרהיב הזה.

תזונה

יונת הקררו ניזונה בעיקר מפירות של עצים ניו זילנדים, בעיקר עצי קאראקה וניקאו (דקל ניוזילנדי). היא בעלת חשיבות אקולוגית רבה, כיוון שהיא העוף היחיד המסוגל לאכול את הפירות והזרעים הגדולים של עצים אלו. היונה מעכלת את הפרי ומוציאה את הזרעים שלמים וללא פגע. היא מפיצה את הזרעים באזורים שונים, ובכך תורמת להתחדשות היערות.

שכרות

יוני העצים (“קררו”), נוהגות להשתכר מפירות קיץ בשלים, עד כדי כך שהן נופלות מהעצים.
מומחי רשות השימור בניו-זילנד מסבירים שכאשר יוני קררו אוכלות, הן יושבות בשמש זמן רב כדי לעכל את האוכל. אם הפרי בשל ומזג האוויר חם, הוא עלול לתסוס בזֶפֶק  שלהן (נרתיק פנימי במערכת העיכול) ולהפוך לאלכוהול. זו אמנם דרך זולה להשתכר, ולמרות שהמראה של יונים נופלות מהעצים עשוי להצחיק, זה עלול להיות מסוכן. יונים שיכורות עלולות להיפצע, להיטרף, או פשוט ללכת לאיבוד.

הן לא חושבות בהיגיון כשהן שיכורות, הן עפות בלי שליטה, כאילו קפצו לפאב המקומי, ושתו עד אבדן חושים
אם ראיתם יונה שיכורה, אל תנסו לתפוס אותה. פשוט הניחו לה להתפכח לבד. אם היא פצועה, צרו קשר עם רשות השימור של ניו-זילנד

רוצים לדעת עוד על החי הנדיר בניו-זילנד? – רכשו רשיון שימוש למַפָּה שלי שתלווה אתכם לכל מקום בטיול