הוייא

הוייא היא ציפור אנדמית לאי הצפוני של ניו-זילנד אשר חיה בו בעבר, וכיום נחשבת כזן אשר נכחד.
המראה המיוחד של הציפור העניק לה מעמד אייקוני של סמל בתרבות המאורית, ומאוחר יותר גם בקרב האדם הלבן.

מראה

ההוייא היתה הגדולה מבין חמשת הציפורים בעלי הדבלול אשר חיו בניו-זילנד
הקואקו והאוכפית של האי הצפוני
הקוקאקו והאוכפית של האי הדרומי אשר מצויים בסכנת הכחדה כיום
וההוייא אשר נכחדה לגמרי
זו הייתה ציפור שיר גדולה ובולטת, בעלת נוצות שחורות עם ברק מתכתי בגוון ירקרק, כחול וסגול.
נוצות הזנב היו ארוכות ובעלות קצה לבן.
מקורו של הזכר היה ארוך וישר, ומקורה של הנקבה היה ארוך ומעוקל.
מדענים סבורים שצורת המקור האופיינית סייעה להוייא בהשגת מזונה שהתבטא בעיקר בזחלים ורימות – אותן היתה שולפת ההוייא מתוך גזעי עצים בעזרת מקורה הארוך והמעוקל.
משני צידי המקור היו לה דבלולים כתומים בצבע עז שהיווה קונטרסט לצבעה השחור אשר חתמו את המופע הייחודי שלה.
קול קריאתה של ההוייא תוארה על ידי המאורים כשריקה חלקה וארוכה בעלת הצליל “הוייא” אשר תורגמה בשפת המאורי ל “היכן אתה?” והיא שהעניקה לה את שמה

הכחדה

ההעלמות ההוייא נעוצה בכריתת היערות בהן היתה חיה, וכמו כן בציד יתר להשגת נוצותיה אשר נחשבו נדירות ויפות.
היערות בוראו כדי לפנות מקום לאדמות חקלאיות, דבר אשר צמצם את שטח הגידול והמחיה שלהן.
במקביל אלפי ציפורי הויא ניצודו לטובת העורות והנוצות אשר נחשבו יקרות ערך באנגליה, זאת לאחר שהדוכס מיורק תועד לובש נוצות הוייא בעת ביקורו בניו-זילנד בשנת 1901.

בתרבות המאורית נוצות ההוייא שימשו לקישוט רב ערך בשיער הצ’יף ובני משפחתו.
לעיתים נהגו אנשי המעמד העליון בשבט לענוד נוצות כעגילים, ואף חלקים שלמים מהציפור סביב הצוואר כעיטורי נוי ועדיים.

תכניות השימור אשר נחקקו בתחילת המאה העשרים נאכפו בצורה גרועה, והתיעוד האחרון של ציפור ההוייא נרשם בשנת 1960, כיום ההוייא היא זכרון עצוב למין מפואר שבעבר חי באלפיו באי הצפוני של ניו-זילנד.

ערך הוייא בויקיפדיה העברית

רוצים לדעת עוד על החי בניו-זילנד? – רכשו רשיון שימוש למַפָּה שלי שתלווה אתכם לכל מקום בטיול