חילוץ ישראלי במילפורד סאונד

הזמן: חודש אפריל שנת 2004

מיכל פרנס יוצאת לאחד מעשרת הגרייט ווקס של ניו-זילנד – המילפורד סאונד.
עונת הגרייט ווקס מסתיימת אי שם בתחילת חודש אפריל, עת מזג האוויר מתחיל להשתנות והסתיו מכה במדינה בכל כוחו. התנאים בטרקים האלו משתנים, והפקחים נוטשים את הבקתות לחודשי החורף.
בעונה זו כבר אין צורך להזמין מראש מקום בבקתות וגם מחירן של הבקתות צונח מאוד כיוון שהן לא מתוחזקות ואין בהן חשמל, גז, ושאר מתקנים הפעילים בחודשי הקיץ.
טיול במסלולים אלו מומלץ אך ורק לתרמילאים בעלי נסיון עשיר בבק-קאנטרי של ניו-זילנד, בעלי יכולות ניווט, והישרדות גבוהות.

מיכל, תרמילאית עצמאית ומנוסה, יוצאת לטרק סולו לבדה, ומיידעת את משפחתה בארץ. בתרמיל שלה ביגוד תרמי הכולל כובע, כפפות ולבוש חם, וגם מזון. במהלך הטרק מיכל התחברה עם מטיילים נוספים מאוסטרליה אשר פגשו אותה בשתי הבקתות הראשונות לאורך המסלול, והזמן עובר בנעימים.

בבוקר היום השלישי מזג האוויר החליט להשתנות

רוחות ערות התחילו לנשוב ועננים התכנסו מעל הטרק. ביומו השלישי של הטרק ההליכה היא דרך מקינון-פאס, פאס אלפיני המחבר בין בקתת מינטארו לבקתת דאמפלינג לאורך 14 ק”מ, דרך האורכת כ-8 שעות בממוצע.
בסוף חודש אפריל השמש שוקעת בחלק הדרומי של ניו-זילנד סביב 4 אחר הצהריים, ובעמקים צרים ועמוקים כמו המילפורד הצללים מתארכים עוד הרבה לפני כן.

לאחר מעבר הפאס האלפיני, החשיכה, הערפל ומזג האוויר שסער באותו יום השפיעו על כושר מציאת הדרך בנתיב העקלקל והלא מתוחזק. העייפות הכללית המצטברת אחרי שלושה ימים בדרך הובילו את מיכל לקבל החלטה – לרדת מהשביל ולחפש קיצור דרך אל הביקתה הבאה

עת ירדה מהשביל גילתה כי בפניה משימה קשה מאוד – צליחת יער גשם סבוך ופראי בו אין שביל מפולס. האדמה בוצית וחלקלקה מהגשם העז שניתך עליה, השיחים צפופים ועבותים, ובהמהרה גילתה שהיא אבודה בג’ונגל הניו-זילנדי, שרוטה, רטובה, וחבולה כשהחשיכה סוגרת עליה .

באותו לילה חנתה בצלו של מצוק אימתני אליו הגיעה וממנו השתפל מפל מרשים. “היה לי ברור שהדרך שלי עוברת מעל הרכס, ובמשך שעות הסתכלתי על המצוק וניסיתי להבין ולתכנן איך אני עוברת אותו, ולבסוף כשאור היום החל לעלות – ניגשתי למשימה. נאבקתי בזווית לא אפשרית של הסלע החלק, ויישמתי כל מיומנות בטיפוס סלע שהכרתי, ולבסוף הגעתי לנקודה בה הייתי חייבת להיאחז בשיח על מנת לעבור מכשול אחרון” – כך מספרת מיכל.
בעודה אוחזת בענפיו, התגלה השיח כמשענת קנה רצוץ ושורשיו שלא היו מעוגנים באדמה נתלשו ביחד איתה אל התהום שמתחת.
בעודה נופלת – נחבטה בעוצמה בסלעים לאורך הדרך שעזרו לבלום את נפילתה, אך פצעו אותה באורח קשה וגרמו לה לאיבוד ההכרה למשך עשר שעות שלמות

כשהתעוררה מעלפונה הבינה מיכל את חומרת מצבה, גשם עז וברד ירד עליה, ובנסיון להזיז את גופה גילתה כי ידה האחת שבורה, רגליה מרוסקות, כמה שיניים חסרות, ופיה וראשה שותתים דם. כדי להחמיר את המצב, גם הלילה כבר החל לרדת שוב. מאותו רגע החל מאבק עיקש על החיים בעודה שוכבת בהכרה מעורפלת בתחתית המצוק.
הקור החל להזדחל בגופה, בשל חוסר בתזוזה, הרטיבות הרבה והדימום.
בנסיון להשיב לעצמה נוזלים, השתמשה בכפפה שלה -אותה השליכה הרחק מגופה כדי שתספוג גשם, ובעזרת חבל משכה אותה בחזרה אליה – כך שיכלה לינוק ממנה גשם שהצטבר בה. על פעולה זו חזרה במהלך הלילה הלוך ושוב על מנת לשמור על עירנות ולא לשקוע אל העילפון שממנו ידעה – כי לא תשוב.

באותו זמן במקביל, שמו לב החבר’ה מאוסטרליה כי מיכל לא הגיעה לבקתת דאמפלינג באותו לילה סוער והבינו שמשהו קרה לה בדרך. אחד החבר’ה מיהר עם אור ראשון ויצא אל יומו האחרון של הטרק- כדי לסיימו ולהזעיק עזרה, מבלי לדעת שברגעים אלו ממש מיכל כבר שוכבת בתחתית המצוק מחוסרת הכרה ופצועה קשה.
גם יומו האחרון של טרק המילפורד אינו קצר – 18 ק”מ, וגם מיטיבי הלכת יסיימו מרחק זה בלא פחות מחמש שעות כאשר תרמיל גדול נמצא על גבם.
הנה כי כן 24 שעות אחרי שבוששה מלחזור, הצליח בחורינו להזעיק עזרה, ומשלחת חיפושים החלה להתארגן, אך לא יצאה לדרכה אלא רק עם אור ראשון.
תנאי מזג האוויר הקשים המשיכו להכות באיזור ובמהלך היום עבר המסוק מעל מיכל כמה פעמים אך בשל הערפל הכבד לא הצליח לאתרה, על אף שידעו המחלצים פחות או יותר את מיקומה.
הלילה שמיהר לרדת על עמקי המילפורד, חתם את יום החיפושים ככישלון, ומיכל בשעתה הקשה ביותר – נאלצה להתכונן לעוד לילה במקום הקשה והאכזרי בשארית כוחותיה.

במהלך הלילה הדרדר מצבה של מיכל, הקור הקשה מנשוא, הרוחות העזות והגשם שניתך על גופה איימו להכריע אותה.
אך היא סירבה להיכנע והמשיכה למצוץ מים מהכפפה ולשמור על עירנות ומחשבות מחזקות.
איש אינו יוכל לספר לנו כנראה, איך קרה שמיכל הצליחה להחזיק מעמד יממה נוספת במזג האוויר הסוער והטמפרטורות המקפיאות , פצועה וללא מחסה . זהו אחד מהמקרים שאפשר לתאר כלא פחות מנס טהור.

לאחר שעות שנדמו כנצח האור התחיל לעלות על יומה הרביעי בתחתית המצוק, ואיתו גם טרטור מנוע המסוק שהצליח להבחין בה. ” לו היה המסוק מאחר בעשר דקות נוספות, הסיפור היה מסתיים בצורה אחרת לגמרי ” מספרת מיכל.
“המחלצים הבהילו אותי במסוק לבית החולים בדנידין”
בבית החולים התחיל תהליך שיקום ארוך שכלל טיפול רפלקסולוגי במניעת נזקי היפותרמיה, טיפול בשברים הרבים, וברשתית העין שנקרעה במהלך הנפילה

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק כדי לשאול שאלות ולהנות מתוכן איכותי