הקיווי – הציפור הלאומית של ניו-זילנד

ציפור עם שפם

.הקיווי הוא עוף ייחודי לניו-זילנד, ומשמש כסמל בלתי רשמי של המדינה.
,הוא חסר יכולת תעופה בגלל כנפיו שהתנוונו במשך אלפי שנות אבולוציה בהן ציפור זו חיה על הקרקע בחיפוש אחר חרקים ותולעים. כמו מיני ציפורים אחרים בניו-זילנד, היעדר טורפים ביבשה גרמה לשגשוג המינים הלא מעופפים, בניהן הקאקאפו, והמואה.

גודלו של הקיווי כגודל תרנגול הבית וצבעו חום. הוא בעל ראש וצוואר קטנים ומקור דק וארוך במיוחד. הקיווי הוא העוף היחידי שנחיריו נמצאים בקצה המקור כשמסביבו שערות ארוכות. נוצותיו הרכות של הקיווי דומות יותר לפרווה של מכרסמים מאשר לנוצותיהם של העופות. הקיווי הוא בעל רגליים וטפרים חזקים המאפשרים לו יכולת תקיפה ויכולת התגוננות מפני אויבים. בניגוד לשאר העופות הקיווי ניחן בחוש ריח מפותח במיוחד וגם בחוש שמיעה מפותח.

הקיווי הוא עוף מונוגמי (מזדווג עם בן־זוג יחיד) שפעיל בעיקר בשעות הלילה. הוא נחשב לבעל־חיים ביישן וקנאי לטריטוריה שלו, המתגורר בתוך שוחות אותן הוא חופר בקרקע וניזון מיצורים קטנים כמו תולעים וחרקים שונים אותם הוא מוצא בעזרת חוש הריח המפותח שלו

האגדה המאורית על קיווי

סוגי הקיווי

בניו-זילנד חמישה סוגים של ציפורי קיווי

הקיווי החום – שייך לאי הצפוני של ניו-זילנד ובעל ארבעה תת-זנים אוכלוסייתו מונה כ-30,000 פרטים
הקיווי המנוקד קטן – זהו הקיווי הקטן ביותר, ובשל כך הוא הפגיע ביותר לטורפים פולשיםשהגיעו עם האדם כמו סמורים וחמוסים. אוכלוסייתו מונה כיום כ-1,800 פרטים
הקיווי המנוקד גדול – מצוי לאורך החוף המערבי של האי הדרומי, מדרום לנלסון, הפארק הלאומי פאפארואה, והפארק הלאומי ארת’ורס-פאס. אוכלוסייתו מונה כ-14,000 פרטים
הקיווי מאוקאריטו – או בשמו המאורי – רואווי, כמעט ונכחד לחלוטין וניתן למוצאו בשמורות סגורות על איים מבודדים באיזור אייבל-טסמן. מאוכלוסיית קיווי זה נותרו כ 500 פרטים כיום
הקיווי טוקואקה – קיווי זה מצוי בחלקה הדרומי של ניו-זילנד, בשמורת הפיורדלנד והאי סטיוארט

הביצה הגדולה ביותר

הקיווי מטיל את הביצה הגדולה ביותר ביחס לגודל גופו מבין כל העופות. תקופת התפתחות הביצה בגוף נקבת הקיווי נמשכת חודש ימים, במהלך תקופה זו אין הנקבה יכולה לאכול מכיוון שהביצה תופסת בהדרגה את רוב חלל גופה, ולכן היא אוגרת שומן במהלך החודשים שקודמים לשלב ההפריה. במהלך תקופת התפתחות הביצה הנקבה מכניסה את בטנה למים על מנת להקל על כובד המשקל שנלווה לה. משקלה של הביצה כחצי קילוגרם ולאחר הטלתה הזכר ממלא תפקיד משמעותי בתהליך הדגירה שנמשך כ־12 שבועות. האפרוח זהה בצורתו לבוגר ולאחר בקיעתו נוטשים הוריו את הקן

בסכנת הכחדה

כשהאדם הגיע לאיי ניו-זילנד הוא הביא איתו בעלי חיים פולשים שהפרו את האיזון האקולוגי העדין והנדיר שהתפתח בניו-זילנד במשך מאות אלפי שנים של ניתוק
ציפורים רבות שהתרגלו לחיות על הקרקע ואיבדו את יכולת התעופה שלהן בשל העידר טורפים מצאו את עצמן בסכנת הכחדה כאשר המאורים הגיעו ואיתם החולדה הפולינזית שתפסה “טרמפ” בסירותיהן והכלבים שיצאו לשחר לטרף פרא ביערות הגשם.
כאשר האדם הלבן הגיע – הוא הביא איתו חמוסים, סמורים, עכברים, חתולים ופוסום
אלו בתורם גילו במהרה גן עדן של מזון ללא מתחרים, והחלו לקטול בשיטתיות את אוכלוסיית הציפורים והביצים,
ובמהרה נעלמו מינים שונים של ציפורים מעל אדמת היבשת
גם האדם לא טמן ידו בצלחת ויצא למסעות ציד נרחבים בעקבות בשר עוף המואה (מעין יען ענקית) עד שגם זו נכחדה כליל.
עד שנזכרו להתעשת, כבר אבדו מינים רבים, אך הקיווי ניצל ומוגן בפרוייקטים רבים לשימור

הקיווי וניו-זילנד

במסגרת פרוייקט הצלת הקיווי החלו במהרה לאמץ את המונח קיווי כביטוי פטריוטי, כשם שאנו הישראלים מכונים “צבר” כך תושבי ניו-זילנד מכנים עצמם “קיווים” , דמות ציפור הקיווי הוטבעה על מטבעות הדולר הניו-זילנדי ומכונים בסלנג המקומי, איך לא, קיווי.. הקיווי מיהר להופיע על בולי הדואר בשנות השישים, ואילו מאוחר יותר בשנות השבעים כאשר פרי הגוזברי הסיני הגיע לניו-זילנד כחלק מענף גידולי הפרי, הוא זכה מיד לשם שכולנו מכירים היום בתור קיווי, בשל צורתו העגלגלה ושיערותיו החומות המזכירות את העוף המקומי.
גם משחת הנעליים קיווי האוסטרלית עשתה עבודת יח”צ מרשימה לשם ברחבי העולם. כאשר וויליאם רמזי האוסטרלי החל לייצר משחת נעליים בשנת 1906 הוא כינה אותה בשם קיווי כמחווה לאשתו האהובה, ילידת ניו-זילנד. במהרה התפשט השימוש במשחה זו בקרב הצבאות הלוחמים במלחמת העולם הראשונה ומשם הדרך לכיבוש עולם משחות הנעליים היתה קצרה. משחה זו נחשבת לפופולרית ביותר עד היום, בכך שהיא שומרת על הנעל וגם מבריקה אותה.

לקריאה נוספת אודות הקיווי המופלא באתר ד.ו.ק – רשות השימור הניו-זילנדית

רוצים לדעת עוד על הטבע בניו-זילנד? – רכשו רשיון שימוש למַפָּה שלי שתלווה אתכם לכל מקום בטיול