סיפורם של עצי הקאורי בניו-זילנד

בימים עברו שכנה אהבה גדולה בין רנגינואי – אל השמים ו-פאפאטונוקו, אלת האדמה.
אהבתם היתה כה גדולה עד כי סירבו להיפרד ושכנו קרוב מאוד זה אל זו.
במרווח הצר שבין השמיים לארץ נולדו ילדיהם שהפכו מתוסכלים מחוסר מקום לגדול ולשחק בו.
לאחר ויכוח סוער בו הציע אחד הילדים “טו” להרוג את ההורים, התייצב אחד האחים בשם טאנה והחל לדחוף ולדחוק בעזרת רגליו את אבא רנגינואי כלפי מעלה, עד אשר ניתק מן האדמה ונותר גבוה בשמים. מכיוון שלא רצה טאנה שאביו ישאר תלוי כך בשמים ללא כסות- גייס טאנה את השמש הירח והכוכבים שישמשו לו בגד. בגעגועיו הרבים הפכה אהבתו של רנגינואי לטיפות הגשם היורדות על פאפאטונוקו, ואילו אהבתה של פאפאטונוקו הפכה לערפילים המכסים את ניו-זילנד.
טאנה הפך לעץ גדול ומרשים והוא משמש כאל היער במיתולוגיה המאורי.
עץ הקאורי הגדול ביותר עליו אספר בהמשך נקרא על שמו של אל היער: טאנה מהוטה, כשענפיו הגבוהים נראים כאילו הם מחזיקים את השמיים עד עצם היום הזה.
בתמונה: פסלו של טאנה מהוטה המגולף מעץ קאורי

כבר בהגיעם לניו-זילנד, נתקלו הפולינזים בעצי הקאורי הענקים והמלכותיים שצמחו ביערות האי הצפוני, ובמהרה גילו את חוזקו של העץ והחלו להשתמש בו לבניית כלי מלאכה, כלי נשק, וכשגילו את עמידותו הגבוהה במים, החלו אף לעצב ממנו ספינות קרב מהירות בשם וואקה. את שרף העץ נהגו ללעוס כמסטיק לשם הנאה, ואת השימוש הרב ביותר עשו כאשר נהגו לערבב את השרף באפר המדורה ולהחדיר אותו לחתכים בעורם על מנת ליצור את ה “טה-מוקו”, הלא הוא הקעקועים המפורסמים על פני, וגופם של המאורים.
כאשר האדם הלבן הגיע לניו-זילנד גילה במהרה את הפוטנציאל הגלום בעץ, וטונות ממנו נכרתו למכביר. גזעיו החזקים והישרים שימשו כתרנים לספינות ואניות, ואילו אלפי טונות ממנו יוצאו לשווקי אוסטרליה ואנגליה לטובת תעשיית הריהוט. כאשר התגלו תכונות עמידותו במים לאורך זמן החלו להיבנות ממנו ספינות חזקות ויקרות ערך.
גם תפקידו של השרף לא נפקד, וכאשר התגלה זה- החלו להפיק אותו לתעשיית האיטום והלינוליאום, ואמינותו הגבוהה והביקוש הרב הקנו לו מחיר שלא יסולא בפז

בעקבות סחף רב נחשפו שכבות אדמה בחלקה הצפוני של נורת’לנד ושם התגלו גזעים עצומים אשר היו קבורים באדמה, התיאוריה הרווחת היא – שאלפי גזעי קאורי עצומים נקברו תחת משקעי בוץ ואדמה כתוצאה מגל צונאמי אדיר שפקד את האיזור בעבר. העצים שהשתמרו במצב מצויין הגירו מתוכם כמויות שרף אדירות כמנגנון הגנה מובנה הקיים בעצים ממשפחת האורן, וכך נשארו קבורים במשך אלפי שנים.
כורי שרף מכל העולם הגיעו לניו-זילנד במטרה למצוא עצים קבורים ולהתעשר. הם פיתחו טכניקה מיוחדת בה דקרו את האדמה בעזרת יתדות ברזל ארוכות ודקות, וכך כאשר שלפו את היתד עם סימני שרף עליה – החלו לחפור ולחשוף את העץ. בעקבות תגליות אלו התגברה ההגירה אל ניו-זילנד של אנשים בעקבות העושר החדש ואוצרות הקאורי.

כריתת יערות עצי הקאורי הגיעה לשיאה בשנות ה 20 וה 30 של המאה העשרים, ואצוות שלמות של גזעים כרותים הוסעו לאורך קילומטרים רבים על גבי הנהרות ובעזרת סוסים ופרדות אל נמלי החוף ושווקו כעץ יקר ערך אל מדינות מעבר לים.
אך התיעוש המאסיבי סביב ענף כריתת הקאורי החל לתת את אותותיו ובמהרה דוללה אוכלוסיית העצים בצורה חמורה.
לחצים רבים מצד ארגונים לשמירה על הטבע ומצד השבטים המאורים אשר מיהרו להבין שהעצים הקדושים שלהם עומדים להעלם כליל מעל האדמה הובילו לדיונים דחופים במהלך כעשור לגבי עתיד העץ היקר והאנדמי לניו-זילנד.
רק בשנת 1975 התעשתה הממשלה בניו-זילנד והכריזה על הקאורי כעץ מוגן לשימור.
כיום בזכות חוק זה, ניתן לראות בצמיחה מחודשת של עצי קאורי רבים ביערות, אך עם זאת – לעצים לוקח זמן רב לגדול ולהתעבות לגודל מלא ו 40 שנים הן פסיק קטן בחייו המלאים של העץ אשר יכול להגיע גם לגיל מופלג של 3000 שנים.
המפורסם בעצי הקאורי הוא העץ טאנה מהוטה על שמו של אל היער מהאגדה שבתחילת הפיסקה, הצומח ביער וואיפואה בצפון ניו-זילנד וגובהו 52 מטרים.

למרות שעץ הקאורי מוגן כיום, מחלה חדשה משנת 2018 מאיימת על חייו. נבג של פטריה מסוג דיאבק המתיישבת על שורשי העץ וחונקת אותם לאט לאט עד שהעץ מת כליל.
הבעיה הגדולה יותר היא שאין יודעים כיצד לטפל במחלה זו, אך הרע במיעוטו הוא שיודעים כיצד הנבגים עוברים ממקום למקום.
הנבגים נישאים בעיקר ע”י סוליות הנעל של מטיילים באיזורי הקאורי.
לכן גישה להרבה מעצי הקאורי חסומה כיום, ובאיזורים רבים בהם צומחים העצים – תידרשו לחטא את הנעליים ומקלות ההליכה הכניסה וביציאה מהטרק על פי כלל פשוט מאוד:
הברישו היטב את הנעל כדי להיפטר מפיסות אדמה שעלולות להיות נגועות – ואז התיזו והשפריצו את חומר החיטוי על הנעל.

עצי הקאורי אינם גדלים בישראל ואף לא בקרבתה, אבל… הבריטים שהתרשמו מיכולתו של העץ לשרוד במים במשך מאות ואלפי שנים, השתמשו בלוחות ענק של עצי קאורי לדיפון חלקים של תעלת סואץ בהם היו סחף ונפולת גדולים במיוחד, בעת כרייתה ב-1869. וכך, עד היום הם שם, לוחות עצי הקאורי, מחזיקים את התעלה שלא תתמוטט לנו.

פסקה זו נכתבה בהשראת מאמרו של גיל חסקיון מאתר חבלי-ארץ על אודות העצים המרתקים האלו. תודתי נתונה להם על הכתיבה הרהוטה.
התמונה של רון ושלי מחבקים גזע קאורי באדיבות רון קולט– אוהב אדם וטבע

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק כדי לשאול שאלות ולהנות מתוכן איכותי