בנג’י

מקור המילה באנג’י מתואר כ”מונח סלנג ניו זילנדי לרצועה אלסטית”.
קפיצת הבנג’י עצמה, מקורה באיי ונואטו בדרום מערב הפסיפיק, ומתרחשת בכל שנה בעת קציר יבול שורש היאם.
בני השבט קושרים את רגליהם בשני זמורות של צמח מטפס בעל תכונות אלסטיות וקופצים ממגדלי עץ בגובה 20 או 30 מטרים.
נהוג לחשוב שזהו טקס התבגרות, אך למעשה מדובר באגדה קדומה יותר אשר מספרת על אישה משבט בוונאוטו אשר נמלטה מבעלה וטיפסה על עץ גבוה, כאשר ראתה שהוא מנסה לטפס בעקבותיה – קשרה שתי זמורות אל רגליה וקפצה למטה, בעלה קפץ אחריה אך מכיוון שלא היה קשור נהרג וכך ניצלה האישה. במשך שנים היה זה מנהג מסורתי לנשים לקפוץ בנג’י, אך הגברים שלא רצו “ללכת שוב שולל” אמצו את המנהג בעצמם, וכיום מקובל לייחס לטקס הבטחת יבול מוצלח, וחיזוק בריאותם של הקופצים.

קפיצת הבאנג’י המודרנית הראשונה התרחשה ב-1 באפריל 1979 מגשר קליפטון בבריסטול על ידי ארבעה מחברי “המועדון לספורט מסוכן”. הקופצים, ובראשם דייוויד קירק נעצרו על ידי המשטרה זמן קצר לאחר הגיעם לקרקע, אך המשיכו לפתח את הספורט בארצות הברית, בין היתר מגשר שער הזהב בסן פרנסיסקו, וכך יצרו מודעות לספורט ברחבי העולם. בשנת 1982 כבר היו מבצעים קפיצות באירועים מסחריים ממנופים או כדורים פורחים.

הניו זילנדי איי.ג’יי. האקט, (שקפץ לראשונה מגשר גרינהיית’ באוקלנד ב-1986) היה הראשון להציע קפיצות לציבור הרחב באמצעות חברה שהקים. בשל כך, נתפסת ניו זילנד עד היום כמולדת הבאנג’י.

לאחר שנים של תכנון, הצליח איי.ג’יי. האקט לייצר חבל בנג’י אלסטי בעזרת נוסחא שפותחה במכון לפיסיקה ומדע באוקלנד, והציג לראשונה לעולם את קפיצת החובבים שלו מגשר אוקלנד בשנת 1986.
מנקודה זו יצא איי.ג’יי. למסע מסחרר של קפיצות בנג’י מסביב לעולם, בהן הקפיצה המפורסמת ממגדל אייפל.
בשנת 1988 התמקם איי.ג’יי. בגשר קאוראו בסמוך לעיירה קווינסטאון, והפך את האתר לקפיצת הבנג’י המסחרית הראשון בעולם.
גם היום תוכלו להגיע לאתר ההיסטורי ולקפוץ מהגשר במחיר שנע בין 150-200 דולר

קפיצת הבנג’י היחידה באוקלנד מגובה 40 מטרים שמאפשרת לכם לתת כיף לאוקיאנוס.
תוכלו לבחור להגיע לאתר בעצמכם או לעלות על אוטובוס הבנג’י של איי.ג’יי. שיקח אתכם למקום. יש גם פעילות של טיפוס והליכה על קורות הגשר עם נוף מרהיב על מרכז הסחר של העיר אוקלנד. בתוספת תשלום.
מחיר הקפיצה הוא מהזולות שתמצאו בניו-זילנד. 115 דולר

בטאופו תזכו לזנק ממצוק בגובה 47 מטרים אל נהר הוואיקטו ולזכות לטבילה מרעננת.
כמובן שאפשר לבחור גם באופציה היבשה, בלי לגעת במים, ובנוסף תוכלו לקפוץ עם חבר\ה נוסף\ת בקפיצת טאנדם.
גם מחירה של קפיצה זו הוא זול מאוד, ונע בממוצע בין 110 דולרים ל 180 דולר

כיאה לבירת האקסטרים של ניו-זילנד, איי.ג’יי. הקים כאן לא פחות משלושה אתרי באנג’י.
אתר גשר קאוראו שהוזכר בראש הכתבה, אתר לדג’ בעל הנוף המסחרר שעוד ידובר בו בהמשך, והאתר שנחשב למעוז האקסטרימיסטים: קניון נוויס.
ההגעה לקניון באוטובוס שנראה כמו “זלדה” צבאית יותר מכל דבר עם מערכת הנעה כפולה ובנוף משגע. באתר עצמו תוכלו לבצע סווינג נדנדה, שיגור עצמי בקטפולטה אנושית מעל הקניון, או לבצע את קפיצת הבנג’י הגבוהה בניו-זילנד מגובה 134 מטרים לאורך 8 שניות של נפילה חופשית מקרונית התלויה על כבלי ענק בין שני הרים.
איך שלא תבחרו לעשות זאת, האדרנלין טעים ומאוד ממכר. למזלכם המחיר הגבוה, הוא זה שימנע מבעדכם לחזור על החוויה שוב ושוב.

מחיר הבנג’י נע בין 220-280 דולר, נדנדת הסווינג זולה במעט 190-220בין דולר, ואילו הקטפולטה עולה בין 180-230 דולר

הלדג’ (קצה) מאפשר לכם לבחור בין קפיצת בנג’י של 47 מטרים לנדנדת סווינג.
קפיצת הבנג’י כאן היא בסגנון חופשי, כלומר אינכם מחוברים לרגליים אלא רק אל רתמת הגוף שלכם. היתרון הוא שאפשר לרוץ אל הקצה ולזנק ואפילו לעשות סלטות באוויר כל הדרך למטה.
נדנדת הסווינג מהנה באופן יוצא דופן.
האתר ממוקם בתחנת האמצע של רכבל הגונדולה שיוצא מקווינסטאון.
היתרון: הנוף הבלתי יאומן של אגם וואקטיפו והעיירה. החיסרון: צריך לשלם על הרכבל

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק כדי לשאול שאלות ולהנות מתוכן איכותי