טונגרירו קרוסינג
טונגרירו קרוסינג
כללי
טונגרירו קרוסינג או הטונגרירו אלפין קרוסינג כפי שנקרא לו מעתה, נחשב למסלול היום הפופולרי ביותר בעולם,
השילוב של נופי הפרא, הרי הגעש, אגמי הטורכיז, והשלג המעטר את הרכסים בשילוב הר “דום” משר הטבעות מושכים מאות מבקרים מידי יום.
אורך המסלול הוא 19.4 ק”מ ומעפיל עד לגובה 1960 מטרים.
המסלול זכה לשם טונגרירו אלפיין קרוסינג בשל חציה אלפינית (פאס) בין שני הרים:
הר “דום” המפורסם מהסרט “שר הטבעות” או בשמו האמיתי והמאורי: נראהואי. (יש לבטא כ- נא-רא-אוהי עם ריש מתגלגלת, האות ג’ בצורת הכתיב המאורית היא שקטה ולא מבוטאת)
הר טונגרירו שרובו התפוצץ לפני כמה מליוני שנים, ומטפסים על אחת משלוחותיו עד לפסגת “המכתש האדום” בגובה 1960 מטרים .
להורדת ברושור רשמי של רשות השימור הניוזילנדית כקובץ פי.די.אף הקליקו כאן
מילה מרותם
המסלול אורך כ 7-9 שעות בממוצע. השתדלו לא להיות בתחרות עם אף אחד ולשמור על קצב אחיד שאינו מהיר מידי. צאו מוקדם לדרך כדי שיהיו לכם מספיק שעות אור לחקור את המסלול ולהנות מהנופים. לא יקרה שום דבר אם תעשו את המסלול גם ב 12 שעות, כל עוד אתם עושים זאת בצורה בטוחה עם מספיק צידה וביגוד מתאים.
ספרו למישהו על תכנית הדרך שלכם או מלאו טופס יציאה לטרק כאן באתר
קחו אתכם 3 ליטרים של מים לאדם, אוכל, פנס ראש, מחסה חירום, מעיל גשם, נעליים טובות (לא שורש!) וביגוד חם.
שמרו על כללי הזהב, אני אוהב לדמיין את הטונגרירו כמו תנין ענק שמתעצל ועוצם את עיניו, ומדי פעם מתעורר ונותן ביס באלו שהכי אדישים ושאננים בעדר.
אל תהיו כאלו- הגעתם לאתר הזה ויש בו את כל הכלים להיות מקצוענים בזמן הטרק. פקחו עיניים והיו מודעים לעצמכם ולחברים שלכם
סיפור דרך
הגעה אל הטרק
המסלול אינו מעגלי וניתן להתחיל ולסיים באחת משתי נקודות: חניון מנגטיפופו או חניון קטיטהי.
לא ניתן להשאיר רכב בחניונים אלו, וצריך לקחת שאטל אל תחילת המסלול וסופו.
השאטלים יוצאים כמעט מכל עיירה או בקפקר באיזור הפארק: טאופו, טורנגי, אוהקוני, פאקאפאפה ועוד. פשוט חפשו בגוגל חיפוש קצר בהתאם למיקומכם והתוצאות לא יאחרו להגיע
אישית, אני ממליץ להתחיל מחניון מנגטיפופו.
העליה מכיוון קטיטהי מתונה יותר אך ארוכה בהרבה.
אני מעדיף טיפוס של חד של שעה על פני טיפוס מתמשך בן 4 שעות
לינק שימושי לשאטלים
החל מעונת 2023-2024 צריך להרשם לטרק באתר רשות השימור. נכון לכרגע ההרשמה היא בחינם
חלק ראשון – אל מרגלות הר דום
מתחילים בחניון מנגטיפופו ומתחילים בהליכה לכיוון בקתת מנגטיפופו שממוקמת 2 ק”מ אחרי תחילת הדרך והיא מיועדת למי שעושה את הנורת’רן סירקיט, מסלול אחר באורך 43 ק”מ המקיף את כל הר נראהואי ונחשב לאחד מעשרת הגרייט ווקס של ניו-זילנד. בפיצול לבקתה יש שירותים.
משם מתכנסים לתוך ואדי המוביל עד מפלי סודה (4 ק”מ לתוך המסלול), מסלול צד קצרצר של כ 10 ד‘ הלוך חזור אל המפלים. מומלץ לעשות את המסלולון הקצר הזה ולהתרענן במי המפל. אלו לא מים לשתיה! המים בפארק הלאומי מכילים ריכוזים גבוהים של גופרית ושאר סולפטים מפעילות געשית והם יזיקו לבריאותכם. שתו אך ורק מהבקבוקים האישיים שלכם שאותם מלאתם לפני הטרק
בחזרה ממפלי סודה יחכה לנו שילוט שיזכיר לנו לפני הטיפוס להר לבצע הערכת מצב:
הערכת מצב צריכה לענות על השאלות הבאות:
איך אנחנו מרגישים ואיך מרגישים החברים שאיתנו?
האם אנחנו עייפים? מרגישים חולשה?
מה מצב מזג האוויר? האם ההר מכוסה עננים? מתחיל לרדת גשם?
האם לקחנו ציוד הולם? מספיק אוכל ומים, מעיל גשם, שכבות חמות, אמצעי תקשורת, פנס ומחסה חירום? למעלה על ההר מזג האוויר משתנה תכופות ואנשים רבים איבדו שם את חייהם
אם עניתם כן על אחד מהסעיפים האלו, שקלו ברצינות לשוב על עקבותכם ולחזור למסלול ביום טוב יותר
חלק שני – אל ראש ההר
החלטנו שממשיכים? נא לחצות את הגשרון ולא לשכוח להשתמש בשירותים שרשות השימור הציבו בתחילת העליה. מכאן מתחילים להעפיל על שלוחה של הר נראוהי ומטפסים לגובה 1700 מ’, עליה לא קלה אבל ביום בהיר תוכלו לראות באופק את הר הטראנקי מלווה אתכם. העלייה אורכת בין שעה לשעתיים וכל אחד עושה זאת בזמן שלו. כדאי לשמור על קצב אחיד, לעשות הפסקות כדי לשתות מים ולהנות מהנוף, להישאר ביחד כקבוצה, לשוחח אחד עם השני, לשיר ולצחוק. השאירו עין אחת פקוחה על מזג האוויר
סיימתם את העליה? כל הכבוד! מכאן מתחיל איזור וולקני פעיל הנפרש על עשרה קילומטרים, וכדאי להיות מודעים לגורמי הסיכון של האיזור ואיך לפעול במקרה של התפרצות וולקנית.
הר טראנקי -אגדה מאורית מספרת שבעבר הוא שכן במרכז הפארק ביחד עם שלושת ההרים האחרים- אבל קרב אכזר בינו להר רואפהו על ליבה של גבעת פיהנגה היפהפיה גרם רופאהו להתפוצץ, ולטראנקי להתרחק אל מיקומו הנוכחי.
חלק שלישי – החציה האלפינית
החציה האלפינית נפרסת לאורך המכתש הדרומי שהוא מישור בן כקילומטר. בתחילת החציה יש שירותים לטובת מי שצריך, וההתקדמות נוחה מאוד כשהמסלול לא מכוסה בשלג. לאורך כל הדרך ישנם עמודי סימון כחולים עם משולשים כתומים. חובה להיצמד אל קו הדרך שהם מסמנים ולא לסטות מהשביל יותר משני מטרים לכל צד. זהו עניין שיהפוך קריטי במהרה כשתתחילו לטפס אל המכתש האדום.
בנקודה זו תוכלו לציין לעצמכם שמשמאלכם מתנשא הר טונגרירו, ומימין מתמר הר הגעש החרוטי – הר נראוהי, רובנו מכירים אותו כהר דום או הר האש, המככב בסרט שר הטבעות.
נראוהי, אף שמתייחסים אליו כהר נפרד הוא שלוחה של הר טונגרירו ומהווה חרוט נוסף במערכת פליטת הלבה שלו.
נראוהי הוא הצעיר מבין הרי הגעש בפארק הלאומי טונגרירו וגילו מוערך ב 2500 שנים בלבד.
הר נראוהי – התפרצותו האחרונה אירעה בשנת 1978 ופירוש שמו ממאורית: ״אש וולקנית״. פסגת ההר מקודשת למאורים, והטיפוס אליה נחשב פגיעה ברגשות השבט
חלק רביעי – צליחת המכתש האדום
בסוף החציה האלפינית נתחיל להעפיל אל פסגת המכתש האדום. זוהי הנקודה המסוכנת ביותר בטרק והיא החשופה ביותר למזג אוויר קיצוני שעלול להשתנות במהירות
לפני תחילת העלייה נידרש לבצע הערכת מצב נוספת, עד כה עברתם שליש מהמסלול. האם אתם מרגישים קור או עייפות? יכול להיות שאלו סימנים מטרימים להיפותרמיה. האם מזג האוויר התקדר או נהיה גרוע יותר? מה מצב הרוח? למעלה היא תהיה גרועה הרבה יותר.
איך חברי הקבוצה שלנו מרגישים?
תמיד זכרו שלשוב על עקבותיכם אם אתם לא מרגישים היסוס לגבי המשך הדרך – זו החלטה אמיצה שמעידה על שיקול דעת נבון.
הטיפוס אל המכתש האדום מתחיל בגובה 1700 מטרים ועולה בחדות לגובה 1868 מטרים.
המרעול העולה אל הפסגה מסומן היטב וזוהי תזכורת להיצמד היטב אל קו העמודים, שכן משני צידי המרעול תהום עמוקה.
נפילה אל תהום כזו יכולה לקרות בגלל רוח שיכולה לנשוב במקומות אלו במהירות של עד 100 קמ”ש, החלקה על דרדרת אבנים, שלג או קרח, או התקרבות אל שפת המצוקים המכוסים לעיתים בשכבת שלג הנראית כקרקע בטוחה, אך למעשה אין תחתיה שום דבר. נפילה במורד המדרון המשובץ בסלעי בזלת חדים כתער – יובילו לתוצאות לא נעימות
הגעתם אל הפסגה? תנו לעצמכם טפיחה על הכתף! שימו לב לנוף הפראי והדרמטי סביבכם שנוצר בשרשרת אירועים וולקנים אלימים לאורך אלפי שנים וממשיך להשתנות גם בימנו אנו.
הר טונגרירו שמשמעותו במאורית: “פרץ רוח דרומית” מתנשא מערבית אליכם ואילו מצפון מזרחית, במרחק של כ 50 מטרים קדימה, מסתתרת הפנינה המפורסמת ביותר של הפארק הלאומי טונגרירו
חלק חמישי- אגמי הטורקיז ובלו לייק
אגמי הטורקיז הם אגמי לוע, וצבע המים מושפע מריכוז הגופרית, הסולפט והמינרלים המפעפעים אל מי האגמים דרך קבע מהפעילות הגעשית האינטנסיבית שבמקום.
על אף שמי האגם לרוב קרים וקפואים, לעיתים בגבור הפעילות הגעשית תחתם הם נצפים מבעבעים, ובשוליהם פועלות עשרות ארובות של קיטור חם, מסיבה זו אין לרדת מהשביל ולשוטט סביב האגמים (יש מספיק איפה לטייל), בשנת 2019 מטייל שהחליט לבדוק בעצמו את הסיכון, נפל לתוך ארובה כזו כאשר האדמה קרסה תחת רגלו בפתאומיות והוא מעד לתוך בולען קטן שנוצר תחת משקלו. זה נגמר בשברים, כוויות וחילוץ. לא נעים וגם לא חכם.
כמו כן – גם אגמים אלו נחשבים טאפו – מקודשים למאורים, ואסור להיכנס אליהם, להשליך אבנים או לאכול מולם מזון. מהאגמים הדרך מתפצלת לשני כיוונים: דרום מזרח לתרמילאים העושים את המסלול הסובב הצפוני, וצפון מערב למטיילי האלפין קרוסינג.
טיפוס קצר בשביל החוצה את המכתש המרכזי יוביל אותנו אל הבלו לייק
האגם הכחול
בלו לייק נקרא במאורית – הראי של רנגיהירואה.
רנגיהירואה היה בנו של צ’יף שבט המאורים ששלטו באיזור וידוע שהוא היה מראשוני בני האדם שצעדו במסלול זה בשנת 1750. לאחות של רניגיהירואה קראו טה-מאארי ועל שמה נקראה השלוחה היורדת לכיוון קטיטאהי וסוף המסלול. כמו אגמי האזמרגד ופסגות הטונגרירו, המים נחשבים לקדושים לשבטי המאורי וחל איסור לגעת בהם, להשליך אבנים, ויש כאלו הרואים מעשים כמו אכילה על גדותם – טאבו.
חלק שישי- הירידה בשלוחת טה מאארי אל היער וחניון קטיטאהי
בלו לייק הוא נקודת אמצע המסלול, מה שאומר שעד סוף המסלול נצטרך ללכת בדיוק אותו מרחק שעברנו עד כה. לכן זוהי הנקודה שבה אומרים יפה שלום להרים והאגמים המשגעים, ומתחילים בירידה הפתלתלה והאינסופית לאורך שלוחת טה מאארי עד לקטיטאהי שלטר כשמולכם אגם רוטואיירה המרהיב. השלוחה התפרצה לאחרונה בשנת 2012 והיא פעילה גם היום, ומספקת הרבה אדי קיטור ומידי פעם ניתן לחזות באבנים מתעופפות באיזור.
התפרצות שלוחת טה-מאארי בשנת 2012 שילחה עמוד התפרצות לגובה של 7 ק”מ ופצצות געשיות למרחק של קילומטר. האפר הגעשי שנפלט בהתפרצות נע למרחק של 200 ק”מ לעבר עיר הנמל
נאפייר במערב האי הצפוני, ולווה בריח עז של גופרית
במהלך ההתפרצות נפערו שלושה לועות חדשים
בקתת קטיטאהי, שניזוקה קשות בהתפרצות טה-מאארי נהרסה בשנת 2018 ע”י רשות השימור ובמקום הוצבו שירותים נוספים לטובת המטיילים
כמעט בסוף
הירידה ארוכה ומפותלת ועוברת מצמחיה כרקוצית אלפינית לצמחית שיחים משתרעת ככל שיורדים בגובה. הקפידו לעשות מנוחות כדי לא להרוס את הברכיים בירידה הארוכה. בעת הצעידה ביער נחלוף על פני מקטע בסיכון גבוה ללאהר (נחשולי בוץ וולקני) שאותו נצטרך לעבור בזריזות ללא עיכובים מיותרים כדי לצמצם את הסיכון ככל האפשר
זהו זה! מכאן הדרך אל החניון קצרה מאוד, אלו הם שני הקילומטרים האחרונים בהם תוכלו לצפות במפלי קטיטאהי שהם לא חוויה שתשנה לכם את החיים, להנות מיער עצי אשור הרים, לצפות בצמחי השרך המיוחדים לניו זילנד, ולהנות מציוץ הציפורים – שניה לפני שאתם פוגשים שוב בציוויזיליציה בדמות השאטל שממתין לכם בסוף המסלול.
מילות סיום
קראתם מידע מקצועי הנסמך על נסיוני האישי כטייל ותרמילאי, תפקידו של מידע זה (הנסמך על אתרים מוכרים ורשמיים כמו אתר רשות השימור של ניו”ז, ויקיפדיה, המכון הסיסמולוגי של ניו”ז, אתר מכון דוידסון ועוד) הוא לעזור לכם להתכונן אל אחד הטרקים הפופולריים ביותר בעולם, אך זהו גם טרק מסוכן שבו מקפחים אנשים את חייהם בכל שנה.
קחו את רמת הסיכון בחשבון והתכוננו היטב מבחינת ציוד, כושר וידע
השתמשו במדריכי הבטיחות והציוד המפורסמים באתר זה לשירותכם.
מלאו את טופס היציאה לטרק שלנו, קחו אתכם מכשיר איתור לוויני, ועשו כל מה שאפשר כדי לכסות את עצמכם במקרה שהגרוע מכל קורה
טיילו בצורה בטוחה ומושכלת – ההנאה תגיע בעקבותיה
לעוד טיפים, הסברים, והמלצות שוות על ניו זילנד- רכשו רשיון שימוש למַפָּת האוצר שלי שתלווה אתכם לכל מקום בטיול
About Author
הי אשמח לעזרה או עצות בבניית מסלול בסביבות מאי או יוני לטונגרירו קרוסינג, שוקל אפילו לעשות את המסלול יחד עם מדריך כי אני לא מטייל מנוסה ורק בתחילת הדרך של לבנות את היכולות שלי ולהבין מה מתאים לי
מחפש בעיקר מסלולים של יום אחד כי כמו שאמרתי אני רק מתחיל ולא רוצה ישר ללכת על טרקים של כמה ימים בלי מושג איך לעשות לתכנן או איזה ציוד נדרש ממני
היי זוהר, מחוץ לעונה תמיד כדאי להתייעץ עם DOC – הם רשות השימור הניו זילנדית ולקחת חברה מקצועית להדרכת המסלול בטונגרירו