זוהר הקוטב

זוהר הקוטב (בלטינית: אורורה) הוא תופעת טבע המאופיינת בהופעה של אור בצבעים שונים בשמי הלילה. צבעי אורות אלו נקלטים היטב בעדשת המצלמה ופחות בעין האנושית. התופעה מתרחשת בקרבת הקוטב הצפוני, שם היא נקראת זוהר צפוני, אורורה בוראליס או בשמה הנפוץ ביותר אורות הצפון, ובקוטב הדרומי, שם היא נקראת זוהר דרומי, או אורורה אוסטרליס.

הסבר התופעה

התופעה מתרחשת כאשר נוצר בחגורות ואן אלן “עומס יתר” של חלקיקים שזורמים מטה בשדה המגנטי של כדור הארץ ומתנגשים במולקולות שבאוויר, בעיקר בחנקן ובחמצן שבאטמוספירה – באזור היונוספירה, וגורמים להם לשחרר אנרגיה בצורה של פליטת אור. התופעה מתרחשת בעת פעילות מוגברת של השמש. אטומי החמצן באטמוספירה טעונים באופן קבוע ובעת שמגיעה “רוח השמש” טעונה מטען גם היא, נוצר מפגש בין האטומים הטעונים המצריך שחרור אנרגיה, שבא לידי ביטוי בהופעת זוהר הקוטב.

צבעי הזוהר

צבעו של זוהר הקוטב נקבע בהתאם לסוג האטום. ירוק, שהוא הצבע הנפוץ ביותר, נוצר כתוצאה מפגיעה באטום חמצן. ואילו צבעים נדירים יותר כאדום וכחול נוצרים מאטומי מימן או חנקן, או מפגיעה ברמה גבוהה יותר של האטמוספירה. בחצי הכדור הדרומי הזוהר נראה בדרך כלל אדום – סגול יותר מירוק כפי שאנו רואים בחצי הכדור הצפוני, בעיקר בגלל זווית הצפייה שלנו שרואה יותר רחוק, וגם ריכוז החמצן הנמוך בגבהים בהם מתרחש המפגש בין חלקיקי השמש לאטומי החמצן (300-400 ק”מ) לעומת חצי הכדור הצפוני שם גובה מפגש החלקיקים נמוך יותר (בין 100-300 ק”מ). ריכוז החמצן הוא אשר משפיע על נראות הצבע האדום שמתרחש באורכי גל גבוהים יותר.

בעבר לוותה התופעה בהשערות רבות, ביניהן שהזוהר הוא תוצר של גזים שונים הפורצים מכדור הארץ ואמונות טפלות, כהארת הדרך למתים העולים השמיימה. 

צפייה בזוהר מכדור הארץ

הזוהר מופיע בדרך כלל סמוך לקטבים המגנטיים של כדור הארץ, משום שהאטומים הטעונים נמשכים אליהם בהתאמה. במהלך סערות גאומגנטיות זוהר הקוטב יכול להופיע גם באזורים מרוחקים מאוד מהקטבים המגנטיים, בתלות בעוצמת הסערה המגנטית. זוהר הקוטב ניתן לצפייה בלילות בהירים, נטולי או מעוטי עננים. על מנת לצפות בו צריך להתרחק מאזורים הסובלים מ”זיהומי אור”, כגון ערים ומקומות יישוב מוארים, ולצאת אל אזורים חשוכים.

“משפכים” בשדה המגנטי של כדור הארץ נקראים גם “הטבעת המגנטית”, שם מתרחשת התופעה. כאשר מופיע זוהר צפוני, בחלק הצפוני של כדור הארץ הוא נקרא “אורורה בוריאליס” וכאשר רואים את הזוהר בדרום הוא נקרא “אורורה אוסטרליס”. את הזוהר הדרומי ניתן לראות באנטארקטיקה אשר שוכנת בקוטב הדרומי. באזור “הטבעת המגנטית” של הצפון, ניתן לראות את הזוהר הצפוני בצפון רוסיה, לפלנד, איסלנד, גרינלנד, אלסקה וקנדה. ככל שהסופה הסולרית חזקה יותר כך מתפשט הזוהר מהקטבים לכיוון קו המשווה.
‎‎

צפייה בזוהר מניו זילנד

בקרב חובבי וציידי זוהר הקוטב רווח הכינוי “ריקוד הגברת אורורה” ככינוי לצפייה או תיעוד הזוהר.
מקו העיר קרייסטצ’רצ’ ודרומה עולה הסיכוי לחזות בזוהר ככל שמדרימים.
חודשי השנה בהם נצפה הזוהר בצורה מיטבית, למרבה האירוניה, הם חודשי החורף בהם הלילות ארוכים יותר וזיהום האור פוחת.
בניו-זילנד החורף הפוך מחציו הצפוני של כדור הארץ ומתרחש בין החודשים יוני לאוגוסט.
עם זאת הפקטורים העיקריים לצפייה בזוהר הם בראש ובראשונה – סערות מגנטיות מהשמש, שמיים נקיים מעננים, וכמה שפחות זיהום אור.
עוצמת הזוהר נמדדת ביחידות אינדקס פלנטריות (קיי.פי) , וככל שהן גבוהות יותר – כך גבוה הסיכוי שלכם
לצפות בזוהר הקוטב – שכן הן מעידות על התרחשות סופה סולארית
למרות האמור אין פגיעה של סערה סולארית בכדור הארץ חותמת כשרות לכך שתתכן צפייה באורות הזוהר, וארבעה פרמטרים עיקריים חייבים להתקיים:
מהירות הרוח הסולארית – רצוי שתהיה מעל 600 קמ”ש (קילומטר לשניה)
צפיפות חלקיקים – צריכה לעלות על 10 לכל סנטימטר רבוע
עוצמת השדה המגנטי – מעל 20 יחידות ננוטסלה
כיוון השדה המגנטי מעל מינוס 10 יחידות ננוטסלה לפחות לכיוון דרום

אתר מצויין לחיזוי הזוהר הדרומי ואתר שעוקב בזמן אמת אחר הפעילות באמצעות מדדים מפורטים ‎‎

צילום הזוהר מניו זילנד

צילום הזוהר מצריך מצלמה בעלת אפשרות לחשיפה ארוכה המאפשרת את קליטת האור בצמצם העדשה למשך זמן מוגדר וארוך יותר מעדשת העין שלנו הקולטת את האור הנתון בכל מאית שניה.
על מנת לצלם את הזוהר רצוי שתהיה חצובה, שזיהום האור יהיה מינימלי ככל האפשר, שהלילה יהיה בהיר ללא עננים, וכמובן – שתתרחש סופה סולארית.
מצורף סרטון של רון ונעמה שטיילו בניו-זילנד בשנת 2021 והצליחו לצלם את גברת אורורה רוקדת בשמי האי הדרומי‎‎

מטיילים מישראל מצלמים את זוהר הקוטב

ערך זוהר הקוטב בויקיפדיה העברית

רוצים לקבל נקודות מדוייקות בהן אפשר לצלם את זוהר הקוטב? – רכשו רשיון שימוש למַפָּה שלי שתלווה אתכם לכל מקום בטיול